הדור שלנו מילא את חלקו. עכשיו תורה של המדינה

הדור הצעיר בישראל, שבעבר נתפס כמפונק ואינדיבידואליסטי, הוכיח את עצמו במלחמה כמוכן להקרבה עצומה, כך נטען במאמר. מאות אלפי ישראלים התייצבו למילואים, עזבו משפחות, עבודות ולימודים, והתמודדו עם קשיים רבים. למרות הנכונות להקריב, עולה תחושה גוברת של חוסר ודאות לגבי מטרות המאמץ והכיוון אליו מובילה המדינה.

המאמר מבקר את תפיסת "ניהול הסכסוך" שהונהגה במשך שנים, וטוען שהיא הובילה להעצמת האויב. נטען כי במקום לנהל את האיום, יש להכריע אותו, וכי המלחמה הנוכחית צריכה להוות נקודת מפנה שתסיים את עידן הסבבים החוזרים. השאלה המרכזית היא האם צה"ל נועד לייצר עוד תקופת שקט או מציאות ביטחונית יציבה.

בנוסף לסוגיות הביטחוניות, המאמר מעלה ביקורת על התנהלות המדינה מול אזרחיה בתחום האזרחי. נטען כי בעוד שהמדינה דורשת מהצעירים אחריות ביטחונית, היא מקשה עליהם בבניית חייהם האזרחיים, בעיקר בתחום הדיור, דרך שליטה ומיסוי מוגברים על קרקעות. הדבר משקף תפיסה שלטונית המבוססת על חשד באזרח במקום על אמון.

הכותב מדגיש כי החברה האזרחית בישראל הוכיחה יכולת נשיאה באחריות, כפי שנראה ביוזמות התנדבותיות וסיוע הדדי בזמן משברים. המאמר קורא למדינה לשנות את המודל שלה, להעביר כוח מהמנגנון לאזרח, ולשרת את אזרחיה במקום שהם ישרתו אותה. ניצחון אמיתי, לטענתו, צריך לבוא לידי ביטוי גם ביחסים שבין המדינה לאזרחיה, דרך הכרעת האויב ומתן חירות לאזרחים.