האם המלחמה האמיתית עוד לפנינו?

נשיא ארצות הברית לשעבר, דונלד טראמפ, כתב כי אם איראן לא תעניק לארה"ב את כל מבוקשה, "לא תהיה לה" (לאיראן). הכותב מבקר בחריפות את ההתבטאות, וטוען שהיא משקפת את מצבה של ארה"ב, שבה שיקולים של רווח כספי, גם באמצעות כוח ואלימות, גברו על היגיון, איזונים, חוק בינלאומי וצדק.

המאמר טוען כי אנו חיים בעידן של מאבקים וסכסוכים על שליטה ובעלות על משאבים גלובליים, הכוללים נפט, גז, נתיבי שיט, שרשרת אספקה, מתכות נדירות, מזון ומים. מלחמות כמו זו באוקראינה (על דגן) או באזורנו (על גז ונפט) הן חלק ממגמה זו. עידן זה מאופיין בקריסת הסדר העולמי שנבנה לאחר מלחמת העולם השנייה, ובהתגברות השיח המלחמתי ומירוץ החימוש, כפי שמעידים פרסומים רבים של מכוני מחקר ביטחוניים על גידול תקציבי הנשק וקפיצות טכנולוגיות בתחום.

הכותב סבור כי המלחמה ה"אמיתית" טרם פרצה, שכן הגורמים לה עדיין מתגבשים, וכי "הפתיל" מוכן. הוא קושר את המלחמות המתנהלות כעת, בהובלת ארה"ב וישראל, לאינטרסים של בעלי הון גלובליים. לטענתו, המלחמות הללו לא השיגו עד כה את ההגמוניה והאינטרסים שקובעיהן חפצו. טראמפ, לדוגמה, קורא לשינוי הנשיא האוקראיני זלנסקי, מה שמחזק את הטענה שהמלחמות נועדו לשרת מטרות אלו.

הכותב מציין כי המניעים למלחמה האחרונה על איראן, וכן המלחמות בתימן ובלבנון, עדיין קיימים. התחזקותה של איראן והתנגדותה לוחצים על הגורמים המעוניינים בשליטה על משאביה. הוא מסביר כי תיאוריות פוליטיות גורסות כי עודף כוח נוטה להיתרגם לפעולה, שכן בעלי הכוח מאמינים ביכולתם להכניע אחרים. תחושת הכוח והחירות המוחלטת שלהם מאפשרת להם לגרום נזק ללא התחשבות, בניגוד למאמצים שננקטו לאחר מלחמת העולם השנייה למנוע זוועות מלחמה. המלחמות הנוכחיות הן מלחמות "מוחלטות" המשתמשות בכל אמצעי להשגת נזק מרבי. "סוחרי המלחמה" מחפשים הזדמנויות, והמניעים טמונים בתפיסת עולמם, לא בסיבות נקודתיות כמו איראן, החות'ים או הפלסטינים. המלחמות הן חלק מתכניותיהם, והם מרוויחים מהן מבלי לשאת בתוצאות, גם אם פרויקטיהם נכשלים. המניע הזה חזק במיוחד ביחס למלחמה על איראן, שכן המשך שחיקתה ופגיעה ביכולותיה נמשכים עד היום בכל אמצעי אפשרי. המלחמה, לטענת הכותב, עדיין כאן, כאילו לא פרצה מעולם, ובעלי האינטרסים עשויים לחדש אותה בכל רגע.