18 חודשים מול 18 שנות הבטחות סרק: איזנקוט הוא בדיוק מה שהפוליטיקה צריכה | מיקי לוין

המאמר, מאת מיקי לוין, משווה בין סגנון ההבטחות של ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין הגישה של השר גדי איזנקוט, ומציג את איזנקוט כחלופה פוליטית נחוצה.

בעוד נתניהו ממשיך להבטיח ניצחון על חמאס ללא לוח זמנים מוגדר, איזנקוט מציב יעד של 18 חודשים לסיום שלטון הארגון. לוין טוען כי הצבת יעד כזה, למרות הסיכון שבכישלון, מאפשרת לציבור לשפוט את המנהיג על פי תוצאות, בניגוד לסיסמאות ריקות של נתניהו שמאפשרות תמיד הסברים מדוע המטרה טרם הושגה.

המאמר מדגיש כי כוחו של איזנקוט אינו טמון בכריזמה או בנאומים חוצבי להבות, אלא דווקא באיפוק, בנכונות להימדד על פי תוצאות ובדיבור פחות ועשייה יותר. איזנקוט, שאיבד את בנו ושני אחייניו במלחמה, נושא את כאב השכול כחלק מהמחיר האישי ששילמה משפחתו, מה שמעניק לדבריו משקל אנושי אמיתי. הרקע האישי שלו, הכולל ילדותו כילד חוץ, מוסיף ממד של היכרות עם מורכבות החיים והצורך להמשיך לתפקד גם במציאות קשה.

לוין מציין כי איזנקוט אינו חסין מביקורת ועליו להוכיח תוכנית מדינית, כלכלית ואזרחית, ולהסביר כיצד ינהל קואליציה ויתמודד עם מחלוקות פנימיות. עם זאת, הוא מציע חלופה למנהיגות המבוססת על פחות הפחדה ויותר תכנון וביצוע. בעוד נתניהו מבקש אמון מחודש על בסיס הבטחות שלא מומשו, איזנקוט מבקש להיבחן על פי יעד מוגדר בפרק זמן מוגדר, ומציע תקווה לפוליטיקה שבה מנהיג נשפט על פי מעשיו ותוצאותיו.