"מה עושה כאן יהודי?": השאלה שאירופה לא הפסיקה לשאול

וולטר, ניצול שואה בן 103, מזהיר כי אירופה כיום מזכירה לו את גרמניה של שנות ה-30, תקופה שבה יהודים החלו להיתפס כזרים. הוא הקרין בירושלים תמונות מילדותו בגרמניה, והשווה את האווירה אז למצב הנוכחי באירופה. למרות גילו, וולטר מתכנן לצנוח ממטוס כדי לגייס כספים לחיילים בודדים בצה"ל, פעולה שמחברת בין עברו כמי שראה את אירופה נוטשת את היהודים לבין תמיכתו במדינה יהודית. הוא מדגיש כי שנאה מתחילה במילים ומתפתחת לניכור, וכי היסטוריה עלולה לחזור על עצמה.

המאמר בוחן את שאלת השייכות והזרות היהודית דרך סיפורו של יוסף ב"האדונית והרוכל" מאת ש"י עגנון. יוסף, רוכל יהודי, מוצא מחסה בביתה של הילני הנוצרייה, אך מתחיל לאבד את זהותו היהודית. הסכנה טמונה לא רק באיום המוסתר מצד הילני, אלא גם בוויתורו על שורשיו. הסיפור משמש משל לגלות ולניכור רוחני, שבו השייכות תלויה ברצון הזר, והזהות היהודית מתערערת.

השאלה "מה עושה כאן יהודי?" מהדהדת גם בפרשת דרייפוס, שם קצין צרפתי יהודי, אלפרד דרייפוס, הורשע לשווא בבגידה על רקע יהדותו. פרשה זו, שחשפה את כשלי האמנציפציה והדעות הקדומות בחברה הצרפתית, הובילה הוגים כמו תיאודור הרצל למסקנה כי נדרש פתרון מדיני לבעיה היהודית. המאמר מציין כי האנטישמיות כיום נובעת ממקורות מגוונים, אך התוצאה זהה: היהודי נשאל על זכות קיומו.

הרב יוסף דב סולובייצ'יק מציע דרך לבניית שייכות המבוססת על אחריות משותפת וייעוד, ולא רק על זיכרון הכאב או תלות באחר. הוא מבחין בין "ברית גורל" הנובעת מאיום חיצוני, לבין "ברית ייעוד" הנובעת מבחירה ומחויבות משותפת. ברית הייעוד, לטענתו, היא התרופה לאובדן זהות, ומציעה זהות מעוגנת במורשת ובשותפות גורל, החשובה במיוחד בישראל המודרנית, שבה הריבונות אינה פותרת את שאלת האחריות היהודית המשותפת.

וולטר, בן 103, ממשיך להדגיש את פגיעות היהודים באירופה ואת הצורך בחיזוק הבית הלאומי. צניחתו המתוכננת מסמלת את המעבר מפגיעות לריבונות, אך המאמר מסכם כי הריבונות לבדה אינה מספיקה. נדרשת "ברית ייעוד" שתחבר בין יהודים, גם במחלוקותיהם, לשמירה על המסורת, המורשת והבית המשותף שבנו.