שקד קידמה, עמית תמך: המינוי המפתיע של השופטת יעל וילנר

השופטת יעל וילנר נבחרה לוועדה לבחירת שופטים במקומה של השופטת דפנה ברק-ארז, מהלך המעורר עניין רב על רקע גישותיה המשפטיות השמרניות יחסית. וילנר, המכהנת בעליון מאז 2017, התנגדה לפסילת חוק צמצום עילת הסבירות והסכימה עם קביעת שר המשפטים יריב לוין כי הוא מוסמך למנות גורם חיצוני לפיקוח על חקירת פרשת הפצ״רית. מנגד, היא פסלה את מינוי השופט בדימוס אשר קולה, מועמדו של לוין לראשות ועדת חקירת אירועי ה-7 באוקטובר.

בחירתה של וילנר, המזוהה עם גישה שמרנית, על ידי שופטי העליון עצמם, ללא התערבות פוליטית ישירה, נובעת בין היתר מדרישת החוק לייצוג נשים בוועדה. לאחר סיום כהונתה של ברק-ארז, היה צורך למנות אישה, והשופטים בחרו בוילנר. בנוסף, מינויה בשנת 2017 לעליון נעשה בהסכמה רחבה, כולל תמיכה מצד שרת המשפטים דאז איילת שקד והשופט יצחק עמית, מה שמדגים כיצד ניתן להגיע להסכמות בין בעלי גישות שונות.

הבחירה מתרחשת בסמוך לבחירות לכנסת ה-26, ולקראת כניסתו לתוקף של תיקון לרפורמה המשפטית המשנה את הרכב הוועדה. התיקון, שטרם הוכרע לגביו בג״ץ, אמור להחליף את נציגי לשכת עורכי הדין בנציגי ציבור שייבחרו על ידי הקואליציה והאופוזיציה. כיום, שניים משלושת נציגי העליון בוועדה, סולברג ווילנר, מזוהים עם גישה שמרנית, בעוד הנשיא עמית מזוהה עם גישה ליברלית.

בחירתה של וילנר עשויה להשפיע על הרכב העליון בשנים הבאות, שכן ישנם תקנים פנויים וצפויים פרישות של שופטים נוספים. היא עשויה להיות שותפה להחלטות שיעצבו את דמות בית המשפט העליון. עם זאת, אין לה השפעה ישירה על משפט נתניהו המתנהל כעת בבית המשפט המחוזי, שכן הוועדה עוסקת במינוי שופטים ולא בהכרעה בתיקים. בחירתה ממחישה את מורכבות המאבק על דמות מערכת המשפט, ומעלה את השאלה האם ניתן לקדם שינויים באמצעות הסכמות ולא רק עימותים.