הבטחות בלי כיסוי: הפופוליזם הכלכלי במערכת הבחירות

המאמר מבקר את ההצעות הכלכליות של ירון זליכה, וטוען כי הן פופוליסטיות וחסרות בסיס, ועלולות להזיק לכלכלה הישראלית. נטען כי בעוד שהשיח הכלכלי נדחק לשוליים בשנים האחרונות בשל אירועים ביטחוניים ומדיניים, זליכה הוא היחיד שמציב אותו במרכז סדר היום הפוליטי.

המאמר מגדיר מנהיגים פופוליסטיים כמי שמזהים אויב ומתחייבים להילחם בו למען האזרח הקטן, ומציין דוגמאות היסטוריות כמו חואן פרון, הוגו צ'אבס וויקטור אורבן. מחקר משנת 2023 מראה כי מנהיגים פופוליסטיים פוגעים בכלכלה, כאשר התוצר לנפש יורד בכ-10% בממוצע לאחר 15 שנה. זליכה מזהה את המונופולים כאויב, וטוען שישראל הפכה ל"גן עדן למונופולים" ו"גיהינום לזוגות צעירים". הפתרון המוצע על ידו הוא "הנהגה כלכלית חזקה שלא נרתעת מעימות עם בעלי ההון".

המאמר מפריך את הצעותיו של זליכה. לדוגמה, פירוק מונופול לשני מונופולים אינו פתרון יעיל, ויש לעודד תחרות. דוגמאות היסטוריות כמו פירוק מונופול המלט נשר ורכישת ניו פארם על ידי שופרסל מראות כי פירוק חברות אינו תרופת פלא. כמו כן, הצעתו להפחית מע"מ ומסי הכנסה, במימון ביטול סובסידיות לטייקונים, אינה ריאלית. ביטול הטבות המס לטייקונים יניב סכומים זעומים לעומת הפחתת המס המוצעת, שעלולה להגיע ל-56 מיליארד שקל. גם ההצעה להקים בנק פרטי חדש אינה מקורית, שכן כבר קיימת רפורמה בנושא, ובנקים חדשים שהוקמו מתקשים לשרוד. הטענה שמחירי הדיור גבוהים בשל היעדר אלטרנטיבות השקעה נדחית אף היא, לאור העלייה המשמעותית בשוק ההון. לבסוף, המאמר מטיל ספק בטענותיו של זליכה לגבי תפקידו המרכזי ברפורמות כלכליות בעבר, ומציין פערים בלוחות זמנים ובתיאורים.

המאמר מסכם כי ישראל זקוקה למנהיגים צנועים, אנשי מעשה, ולא להבטחות ריקות. נדרשת "יותר סחורה ופחות שיווק" כדי לרפא את הכלכלה הישראלית לאחר שנים קשות.