כך רודפת הרשות הפלסטינית את המיעוט הנוצרי

חוקר נוצרי המתגורר תחת הרשות הפלסטינית מתאר חיים קשים ורדיפה מתמשכת מצד הרשות ושלוחיה. לדבריו, אוכלוסיית הנוצרים בבית לחם, שבעבר עמדה על 80%, הצטמצמה כיום ל-7% בלבד, כאשר הרוב נאלצו לברוח. הוא מציין כי נוצרים החיים תחת הרשות חיים בפחד, ואינם שותפים אמיתיים בקבלת ההחלטות, למרות נוכחותם של דמויות נוצריות בכירות. זרינה מבקר את הרשות על כך שאינה מקיימת בחירות מאז 2005 ועל דחייתן המתמשכת.

הוא מתאר כיצד נוצרים המנהלים אורח חיים מערבי נרדפים, וכיצד נאסר עליהם לחגוג את חג המולד בבית לחם, כחלק מסולידריות עם עזה, על ידי אנשי פתח והחזית העממית. בניגוד לכך, הנוצרים בישראל זוכים לחופש דת ואורח חיים מלא. זרינה מוסיף כי הרשות הפלסטינית כופה על נוצרים את אורח חייהם, ואף פועלת להשתלט על בתיהם, מה שהוביל להגירת 154 משפחות מבית לחם בשנתיים וחצי האחרונות. הוא מציין כי לאיומים אלו יש קשרים במערכת המשפט הפלסטינית.

זרינה טוען כי מערכת החינוך הפלסטינית רוויה בתכנים אנטישמיים ושנאה לעם היהודי, מה שמשפיע על הדור הצעיר. הוא מזהיר כי ללא חינוך להרמוניה, ימשיך הטרור. הוא גם מבקר מדינות נוצריות התורמות לרשות מבלי להתנות זאת בשיפור היחס לנוצרים. בנוסף, הוא מזהיר מפני השתלטות קטאר על מוסדות נוצריים במזרח ירושלים, כמו בית חולים קתולי, תוך קידום אג'נדה איסלאמית ומימון טרור.

הוא מתאר קשיים נוספים, כמו הגבלות על תנועת נשים, כפיית אג'נדה של שריעה אסלאמית, השתלטות על אדמות של מהגרים, וגניבות של כסף, אדמות וחנויות. זרינה מזכיר מקרה של זכיין נוצרי של תנובה, שסבל מניסיונות להוציא את הזיכיון מידיו. הוא מסכם כי לנוצרים בשטחי הרשות אין אופק או עתיד, והם חווים הידרדרות כלכלית ומגבלות דתיות, כמו איסור על צעדות עם שירי תהילים ברחובות. זרינה מביע חשש לשלומו אך רואה שליחות בהשמעת קול הקהילה הנוצרית.