"אתה בכלל לא יודע מה עובר עליי": מה הפרשה מלמדת אבא שהתרחק מהבן שלו?
תומצת מתוך Kikar HaShabbat על ידי baba
מנחם, אב לשישה, החל טיפול פסיכולוגי לאחר שנתיים של ריחוק מבנו הבכור, מתוך פחד מכישלון כאב. המטפל, יוסי עבדו, השתמש בדמויות מקראיות והסביר את חשיבות השינוי הפנימי על פני לחץ חיצוני. מנחם הצליח ליזום צעד קטן, הליכה משותפת למאפייה, שאפשרה שיחה פתוחה עם בנו ללא ניסיונות תיקון מצד האב.
הידיעה ב-5 שורות · תקציר של baba
- אב החל טיפול פסיכולוגי לאחר שנתיים של ריחוק מבנו הבכור, מתוך פחד מכישלון כאב.
- המאמר משתמש בדמויות מקראיות להמחשת הקושי בשינוי והצורך במוטיבציה פנימית.
- הפחד מכישלון כאב היה המכשול העיקרי בקשר בין האב לבנו.
- הליכה משותפת למאפייה אפשרה שיחה פתוחה בין האב לבנו ללא ניסיונות תיקון.
- הטיפול הדגיש את חשיבות ההקשבה והחמלה העצמית לקידום שינוי.
מנחם, אב לשישה וסוכן ביטוח בן 46, החל טיפול פסיכולוגי לאחר שנתיים של ריחוק מבנו הבכור, בן 17. הריחוק החל כאשר הבן הפסיק לשתף את אביו בדברים שעל ליבו, ומנחם הפסיק לשאול. שיא הריחוק הגיע כאשר הבן אמר לאביו: "אתה בכלל לא יודע מה עובר עליי", והאב הודה שצדק. מנחם הבין שהפחד שלו לשמוע "נכשלתי" היה חזק יותר מהרצון לשמר את הקשר.
המאמר משתמש בדמויות מקראיות כמו נח, המתואר כמי ש"מקטיני אמונה היה" וזקוק לדחיפה כדי להיכנס לתיבה, ובאברהם, שהלך "בצדקו מאליו", כדי להמחיש את הקושי בשינוי. המטפל, יוסי עבדו, מסביר את "רפלקס התיקון", הנטייה המהירה של הורים ומחנכים להציע פתרונות במקום להקשיב, ומדגיש כי שינוי הנובע מלחץ חיצוני נוטה להתפרק במהירות, בעוד שינוי פנימי מחזיק מעמד.
במהלך הטיפול, מנחם נשאל "מה טוב בזה שאתם לא מדברים?", והשיב כי השתיקה מונעת ממנו לשמוע על כישלונו כאב. הוא הבין שהפחד מכישלון היה המכשול העיקרי. לאחר מכן, התבקש לכתוב מכתב לבנו, אך התקשה לכתוב "אני קצת מפחד ממך". לבסוף, הסכים לבקש מהבן להצטרף אליו למאפייה ביום שישי בבוקר.
ההליכה המשותפת למאפייה, ללא מבטים ישירים, אפשרה לבן להיפתח ולדבר על לחצים בישיבה ועל חבריו. מנחם הקשיב מבלי לנסות לתקן, והשיחה נמשכה ארבעים דקות. המטפל מסכם בעצות מעשיות: לתת מקום לקול המתנגד בכתב, לבצע צעד קטן ובר-ביצוע (כמו הליכה למאפייה) במקום לנסות לבנות "תיבה שלמה" בבת אחת, ולהפוך את הקשת, להתייחס לעצמך בחמלה במקום בביקורת עצמית חריפה.