הפלונטר של נתניהו: כתב התביעה של רונן בר מייצר לרה"מ לא מעט דילמות

הגשת תביעת לשון הרע על ידי ראש השב״כ לשעבר רונן בר נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו מציבה את נתניהו בפני דילמה ציבורית ומשפטית. נתניהו עשוי לבקש חסינות כחבר כנסת, אך חסינות זו אינה אוטומטית ואינה מונעת הגשת תביעה. היא דורשת בקשה מפורשת מבית המשפט ואינה חלה על אמירות שאינן במסגרת התפקיד הפרלמנטרי או פעילותו כחבר כנסת. ההבחנה המשפטית היא בין אמירות מתוכננות, כמו נאומים או ציוצים, לבין אמירות שנאמרו "על הדרך" או כחלק מאירוע אחר, וכן בין אמירות פוליטיות מוגנות לעניינים אישיים.

קיים קושי בקביעת חסינות במקרה זה, שכן אין תקדים ספציפי לראש ממשלה, וכן אין תקדים למצב הנוכחי. אם נתניהו יבקש חסינות, הדבר עלול להתפרש כניסיון להתחמק מבירור האמת, והתהליך המשפטי עלול להיות ארוך. אם לא יבקש חסינות, או אם בקשתו תידחה, התביעה תתקדם לבחינת פגיעה בשם הטוב, כאשר המבחן הוא מה האדם הסביר היה מבין.

בכתב התביעה, רונן בר מודה באחריותו האישית ובכשלים, אך טוען שנתניהו מנסה להפיל עליו את כשליו באמצעות שקרים. בכך, בר מצמצם את חזית המחלוקת לטענותיו של נתניהו נגד בר, אותן בר מכחיש בתוקף כדברי שקר. התביעה מתמקדת כעת בשאלה האם נתניהו השמיץ את בר בשקרים, ולא בשאלת כשלי השב״כ.

התביעה של בר מגיעה בהיעדר ועדת חקירה, ומהווה דרך חלופית לבירור הטענות. נתניהו עצמו כינה את התביעה "תעלול פרסומי".