המקום שבו הזמן עצר מלכת, והאנשים שלא שכחו את הישראלים

הכתבת, טל-זהרה לביא, מתארת את חזרתה למצובו שבצפון יוון, כשלוש שנים לאחר ביקור קודם, זמן קצר לפני פרוץ המלחמה. הביקור הנוכחי, שנערך בסוכות האחרון, נועד להעמיק את החוויה ולא רק לעצור ללילה בדרך. מצובו, עיירה הררית השוכנת בלב הרי הפינדוס, מאופיינת בתרבות ייחודית של הוולאכים, קהילה בלקנית עתיקה ששפתה מקורה בלטינית, וניתן עדיין לשמוע אותה מפי בני הדור המבוגר. הכתבת מתארת את קצב החיים האיטי, את ה"פרלמנט" המקומי של גברים מבוגרים בכיכר המרכזית, ואת הנופים המרהיבים של ההרים והיערות.

השהות במלון "גרנד פורסט מצובו" הייתה הפעם ארוכה יותר, לאחר שביקור קודם הסתיים בלילה אחד בלבד. קשר חם נוצר עם בעלי המלון, יורגס ואתינה, ששלחו מיילים מחממים לישראל גם במהלך המלחמה. הכתבת מציינת כי החזרה למקום לא אכזבה, והמציאות עלתה על הזיכרון. הטיול כלל נסיעה לאגם אאוס, אגם זוריקה, ומטאורה, שם נצפו המנזרים התלויים בשקיעה.

בהמשך הטיול, הכתבת ובת זוגה ביקרו בכפרי זגורי, שם התארחו במלון בוטיק קטן. הם חגגו את ערב חג סוכות בטברנה מקומית, וביום למחרת התמודדו עם ערפל סמיך בכפר ויצה. הכתבת מציינת את התמיכה והחיזוק שקיבלה מישראלים וממקומיים, ביניהם אכילס מאלפיין זון, שהדגיש את זכר החסד של הישראלים ליוון בזמן המשבר הכלכלי. למרות בעיה רפואית של בת זוגה, שהצריכה התערבות של רופא מקומי ועזרה מיורגס ברכישת תרופות, הטיול נמשך, כולל ראפטינג בנהר הווידומאטיס.

הכתבת מתארת את העזובה בכפרים הנטושים של צפון יוון, בניגוד לכפרים שוקקי חיים כמו פפיגו ומיקרו פפיגו. היא מציינת את נוכחותם של ישראלים רבים באזור, עד כדי תחושה שהעברית הפכה לשפה שנייה. בסיום הטיול, לאחר ששכחה פריטים יקרי ערך בזגורי, נענתה לבקשתה בקבוצת פייסבוק של מטיילים ישראלים, ופריטיה הוחזרו לה על ידי ישראלית אחרת, מה שהדגיש בעיניה את הייחודיות של הישראלים בעולם.