ישראל ירדה מתחת לממוצע ה-G7 בתוצרת
תורגם ותומצת מתוך i24NEWS French על ידי baba
דו"ח חדש של מכון שורש חושף כי ישראל ירדה ממעמד של מדינה מעל ממוצע ה-G7 בפריון, למצב בו היא מפגרת אחריו. בשנת 2023, הפריון הכולל בישראל היה נמוך ב-15% מממוצע ה-G7, בעוד שב-1975 הוא עלה עליו ב-9%. הדו"ח מצביע על כשלים במערכת החינוך, שינויים דמוגרפיים והגירת עובדים מיומנים כגורמים מרכזיים. התוצר לשעת עבודה בישראל נמוך משמעותית מזה של גרמניה וארה"ב, והצלחת ההייטק מסתירה פערים גדולים במגזרים אחרים. הדו"ח מציע תוכנית "ישראל 2.0" לשינוי המצב.
הידיעה ב-6 שורות · תקציר של baba
- ישראל ירדה ממעמד של פריון מעל ממוצע ה-G7 למצב של פיגור של 15% ב-2023.
- התוצר לשעת עבודה בישראל נמוך ב-34% מגרמניה וב-30% מארה"ב.
- הצלחת ההייטק מסתירה פערים גדולים במגזרים אחרים, שם התוצר לשעת עבודה נמוך ב-24% מממוצע ה-OECD.
- תוצאות לימודיות נמוכות, שינויים דמוגרפיים והגירת רופאים מחריפים את המצב.
- הדו"ח מזהיר כי "חלון ההזדמנויות לשינוי עדיין פתוח, אך הוא נסגר".
- מוצעת תוכנית "ישראל 2.0" לחיזוק החינוך ושינוי סדרי עדיפויות תקציביים.
על פי דו"ח של מכון שורש למחקר חברתי-כלכלי, ישראל ירדה ממעמד של מדינה עם פריון מעל ממוצע ה-G7 לרמה נמוכה ממנו. בשנת 2023, הפריון הכולל של גורמי הייצור בישראל היה נמוך ב-15% מזה של מדינות ה-G7, בעוד שב-1975 הוא עלה עליהם ב-9%. מדד זה משקף את יעילות הכלכלה בשילוב עבודה והון לייצור סחורות ושירותים.
דן בן-דוד, נשיא מכון שורש, מזהיר בדו"ח מפני השלכות ארוכות הטווח של מגמה זו. הוא מצביע על כך שחולשות במערכת החינוך, שינויים דמוגרפיים מהירים והגירת עובדים מיומנים מחריפים זו את זו. כתוצאה מכך, הכלכלה, שירותי הבריאות ויכולות ההגנה של המדינה נשענים על קבוצה מצומצמת והולכת של עובדים מיומנים.
מגמה זו ניכרת גם במדד התוצר לשעת עבודה. בעוד שב-1972 ישראל עלתה על כל מדינות ה-G7 במדד זה, ב-2024 היא מפגרת אחרי שש מהן, למעט יפן. התוצר לשעת עבודה בישראל נמוך ב-34% מזה של גרמניה וב-30% מזה של ארצות הברית. הדו"ח מדגיש כי מדובר בירידה יחסית, שכן הכלכלה הישראלית לא בהכרח ייצרה פחות, אלא התקדמה בקצב איטי יותר משותפותיה.
הדו"ח מציין כי הצלחת ההייטק מסתירה פערים משמעותיים. בעוד שעת עבודה בהייטק הישראלי מייצרת 22% יותר ערך כלכלי מממוצע ה-OECD, במגזרים האחרים, בהם עובדים תשעה מתוך עשרה ישראלים, הערך לשעת עבודה נמוך ב-24% מהממוצע. בן-דוד מייחס את תחילת הפיגור לשנות ה-70, עם ירידה בהשקעות בתשתיות, חינוך ושירותים ציבוריים לטובת אינטרסים סקטוריאליים. הוא סבור שהוצאות הביטחון אינן מסבירות את הפערים.
הדו"ח מדגיש גם את התלות הגוברת של הכנסות המדינה בהכנסות גבוהות: 20% מהמשלמים הגבוהים ביותר היוו 93% מהכנסות מס הכנסה ב-2024, לעומת 83% ב-2000. ריכוז זה הופך את המדינה לפגיעה יותר להגירת עובדים מיומנים.
בנוסף, מכון שורש מצביע על תוצאות לימודיות מדאיגות. בבחינות פיז"ה 2025, תלמידים מבתי ספר דתיים-לאומיים נמצאים מתחת לממוצע ה-OECD, ותלמידים מבתי ספר חילוניים-יהודיים אף יותר. תלמידים ערבים משיגים תוצאות נמוכות מכל מדינות ה-OECD ומשישה מתוך שבע מדינות ערביות שהשתתפו. רוב הבנים החרדים, שאינם לומדים את כל תוכנית הליבה, לא נכללו במבחנים. משרד החינוך הסביר כי המבחנים נערכו בתנאים מופרעים עקב המלחמה.
השינוי הדמוגרפי מחריף את האתגר החינוכי: ילדים חרדים מהווים 25% מתלמידי כיתות א' ב-2026, וילדים ערבים 23%. שיעור החרדים עולה מ-6% בקרב בני 50-54 ל-26% בקרב ילדים מתחת לגיל חמש.
לבסוף, הדו"ח מציין עלייה במספר הרופאים הישראלים העובדים בחו"ל. ב-2023, מספרם במדינות ה-OECD (ללא ארה"ב) היווה 1.9% מסך הרופאים בישראל, לעומת 0.7% ב-2000. בן-דוד מזהיר כי הגירה זו עלולה להגביר את עומס העבודה של הרופאים הנותרים ולעודד אחרים להגר.
כדי לבלום מגמה זו, מוצע תוכנית "ישראל 2.0", הכוללת חיזוק תוכנית ליבה אחידה, מימון ציבורי מותנה לעמידה בתכנית, ושינוי סדרי עדיפויות תקציביים. בן-דוד מזהיר כי "חלון ההזדמנויות לשינוי עדיין פתוח, אך הוא נסגר".
מוזכרים
לא אותו אירוע: ידיעות אחרות שחולקות עם הידיעה הזו אנשים, מקומות או נושא. רקע, תגובות והמשכים.
