"אנחנו בוכים ושרים, ואנחנו יחד, כמו שהן היו יחד"

פסטיבל TEA TIME יתקיים בפעם השלישית לזכר 18 התצפיתניות והסמבציות שנפלו בנחל עוז, בהשראת טקס שישי שקיימו הבנות. אמותיהן של רוני אשל ויעל לייבושור מספרות על הגעגוע וההנצחה.

הטקס המקורי, שנקרא TEA TIME, נולד מתוך הצורך של התצפיתניות ליצור רגעים של אוורור ושמחה בשגרת התפקיד האינטנסיבי. הן נהגו לבשל יחד, להפעיל מוזיקה ולשיר, מתוך הבנה שאוכל ומוזיקה מחברים בין אנשים. אמהותיהן של רוני ויעל מספרות כיצד הפכו את המסורת הזו לאירוע הנצחה שמח, המאפשר להן, כהורים שכולים, לשיר, לרקוד ולשמוח למרות הכאב.

שרון אשל, אמה של רוני, מספרת על הקושי הראשוני לשמוח, אך על ההבנה שזה בסדר להרשות לעצמה זאת, במיוחד כשהיא נמצאת בחברת הורים שכולים אחרים. היא מתארת את המוזיקה ככלי המסייע לה להתמודד עם הדיכאון והכאב. גילי לייבושור, אמה של יעל, מוסיפה כי הזמן אינו מרפא את הכאב, אלא אף מחריף אותו כשהזיכרון מתחיל לטשטש. היא מדגישה את חשיבות העמותה "הקול שלהן", שנועדה להמשיך ולהשמיע את קולן של התצפיתניות שהתריעו ולא הוקשבו.

הפסטיבל, שיתקיים ארבעה ימים לפני הבחירות, אינו נוגע בעניינים פוליטיים, אלא מבקש להדגיש את אחדות העם ואת הצוואה של הבנות - "היחד". האמהות מבקשות מהציבור להצטרף אליהן ברגעים אלו, לעזור להן להרים את הראש, ולזכור את הבנות כפי שחיו: עם מוזיקה, אוכל וגרפיטי. הן מבקשות שיזכרו את החיים שלהן, ולא רק את מותן.