הוציאו לנו את התיבה מחוץ לחוק

המאמר משווה את סיפור המבול המקראי למציאות הישראלית, וטוען כי בדומה לבני דורו של נח, גם בישראל יש נטייה להתעלם מאזהרות מפני אסונות, ואף לפגוע במזהירים. הכותב, לני גולדברג, מותח קו בין סיפור המבול לבין אזהרותיהם של הרב מאיר כהנא וד"ר מיכאל בן ארי מפני סכנות ביטחוניות, ומתמקד במאבק המשפטי המתמשך נגד בן ארי גם לאחר טבח 7 באוקטובר.

גולדברג מתאר כיצד בני דורו של נח לעגו לו ובקשו להרוס את התיבה במקום להאמין לאזהרותיו מפני המבול. הוא מקביל זאת למצב בישראל, שם קולות שהזהירו מפני סכנות ביטחוניות, כמו הרב כהנא וד"ר בן ארי, נתקלו בהתנגדות ציבורית ומשפטית, ואף נפסלו מפעילות פוליטית. בן ארי, שהזהיר במאי 2018 מפני התפרצות אלימה מעזה והזכיר יישובים ספציפיים בעוטף, מצא עצמו מחוץ למערכת הפוליטית ובהמשך הועמד לדין בגין הסתה לגזענות.

הכותב תוהה כיצד, גם לאחר אסון 7 באוקטובר, המחלוקת סביב בן ארי נמשכת, וההליך הפלילי בעניינו מעורר ויכוח. הוא מצביע על האבסורד בכך שהאיש שהזהיר מפני סכנה חמורה מוצא את עצמו על ספסל הנאשמים גם לאחר שהאסון התרחש. גולדברג קורא להפריד בין היחס לאדם המזהיר לבין בחינת האזהרה עצמה, ומדגיש כי הסכנה הגדולה היא ביצירת מציאות שבה מסרים לא נוחים נדחים מראש בשל זהותו של הדובר.

המאמר מסתיים בקריאה לזכור כי תיבה נבנית לפני שהמים עולים, וכי בעוד שניתן להתווכח עם בונה התיבה, אסור שהוויכוח יחליף את בחינת הסכנה. בסופו של דבר, השאלה החשובה אינה מי צדק, אלא אם נשארה תיבה להצלה.