"נצביע למפלגות הערביות": הזעם החרדי שמאיים על גוש נתניהו

לאחרונה נשמעו קולות בציבור החרדי, בעיקר בשוליים, המביעים זעם על הממשלה ועל מפלגות הימין, עד כדי אמירות על העדפה להצביע למפלגות ערביות. אמירות אלו נאמרו על רקע מעצרי תלמידי ישיבות, אך התסיסה מורגשת גם בקרב גורמים פנימיים יותר בחסידויות, כמו גור ובעלזא, שבהן נרשמת שתיקה או דרישה לעצמאות רבה יותר. השינויים מגיעים גם להנהגה הפוליטית, כאשר יו"ר יהדות התורה, ח"כ יעקב אשר, נכנס לתפקידו לאחר שהרב דב לנדו הדיח את משה גפני ואורי מקלב מהרשימה, מה שמסיים את הקריירה הפרלמנטרית של גפני. אשר הצהיר כי יהדות התורה תפעל כ"גוש בפני עצמו" ולא תצטרף לממשלה ללא הסדרת מעמד לומדי התורה, וכי המפלגה אינה מחויבת אוטומטית לגוש נתניהו, ואף נערכת לאפשרות של תמיכה מבחוץ בלבד.

היסטורית, המפלגות החרדיות והערביות, למרות מיקומן הפוליטי המנוגד, מצאו מכנה משותף בנושאים כמו שמרנות דתית, מאבקים על עצמאות מערכות חינוך ובתי דין דתיים, ואינטרסים משותפים בנושאי קצבאות וסיוע למשפחות. "ציר גפני-טיבי" בוועדת הכספים היווה דוגמה בולטת לשיתוף פעולה זה, כאשר חברי כנסת ערבים נמנעו בהצבעות על ענייני שבת, וח"כים חרדים התנגדו להרחקת ח"כ חנין זועבי. דוגמה נוספת היא התנגדות משותפת לחוק המואזין ב-2016, מחשש לפגיעה בצפירות שבת בערים החרדיות.

בצד הערבי, יו"ר רע"ם, מנסור עבאס, הציג מודל להקמת "ממשלת שינוי 2" שבה חלק מהמפלגות הערביות יצטרפו לקואליציה ואחרות יתמכו מבחוץ. עם זאת, נראה כי ברית רשמית בין החרדים לערבים רחוקה, שכן ההחלטות מתקבלות על ידי גדולי התורה והבסיס החרדי מזוהה עם הימין. התרחיש הריאלי יותר הוא שיהדות התורה תישאר מחוץ לממשלה ותתמוך בה מבחוץ, בתנאי חוק הגיוס, תוך המשך שיתופי פעולה נקודתיים בוועדות. ההכרעה הסופית תלויה ביכולת להגיע ל-61 ח"כים ללא יהדות התורה, וההחלטות יתקבלו בבתי הרבנים.