הניצחון שמדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה

מאמר דעה מאת פרופ' אסף מידני, חוקר מדיניות ומשפט, טוען כי בישראל התפתחה תפיסת ניצחון מסוכנת, שבה כל מחנה מצפה שהמחנה השני יפסיק להפריע, בין אם באמצעות התערבות בג"ץ, התערבות ממשלתית, או שינוי אורחות חיים. תפיסה זו הופכת יריבים פוליטיים לאוכלוסייה שיש להכניע, ובכך שוחקת את יכולת החברה לנהל מחלוקות ולקיים מדינה משותפת. הכרעה בבחירות מעניקה סמכות למשול, אך גם אחריות כלפי המפסידים, והגנה על זכויות מחייבת מוסדות עצמאיים והבנה של החברה.

המאמר מצביע על אחריות מנהיגותית בכך שקל לגייס תמיכה באמצעות אויב פנימי, אך קשה להסביר את הצורך בפשרות. פוליטיקאים המבטיחים ניצחון מוחלט מטפחים ציפיות בלתי ניתנות למימוש, וכשהן מתרסקות, הם מאשימים מוסדות אחרים. גם המבקשים להגן על הדמוקרטיה צריכים לבחון את הנחותיהם, שכן ליברליזם המתעלם ממקורות משמעות ושייכות כמו משפחה, קהילה, מסורת וזהות לאומית, מתקשה לזכות באמון. מנגד, קהילה אינה יכולה לדרוש הכרה בזהותה ולהתעלם מחירות הפרט, ומסורת אינה מעניקה היתר לכפייה.

מידני מציע תפיסה ליברלית-קהילתנית שתכלול הגנה על זכויות בסיסיות לצד הכרה בזהויות קולקטיביות, תוך הפרדה בין סמכות דתית לכוח פוליטי והכרה בזהותם של אזרחי ישראל הערבים. הוא מדגיש כי בית המשפט, אליו מועברות מחלוקות שהפוליטיקה מתקשה להסדיר, יכול לספק הכרעה משפטית אך מוגבל ביכולתו לבנות הסכמה חברתית. עצמאות שיפוטית חייבת להתקיים לצד קשב להקשרים חברתיים ותרבותיים. האחריות לבניית הסדרים בני קיימא מוטלת על נבחרי הציבור, ועליהם להסדיר את היחסים בין הרשויות ולהגדיר סמכויות שומרי הסף, תוך התחשבות בחילופי שלטון עתידיים.

המאמר קורא לבנות מנגנונים קבועים להשתתפות ציבורית, להידברות ולהעמקת חינוך אזרחי. השסעים בישראל ימשיכו להתקיים, אך השאלה היא אם יהיו מוסדות והרגלים שיאפשרו לנהל אותם מבלי לערער את יסודות המדינה. הדבר דורש מנהיגים שיסבירו פשרות וציבור שישפוט אותם לפי יכולתם לקיים שותפות. האחריות הכבדה ביותר מוטלת על מי שיכול לנצח, ועליו לשאול מה יישאר מהשותפות ביום שאחרי, וכיצד ניתן לקיים מדינה עם מחנה שהובס.