עזה: מבט ביקורתי על הבחירות לכנסת והפוליטיקה הערבית בישראל

תושבי רצועת עזה, המתמודדים עם הרס וחסימה, עוקבים אחר הבחירות לכנסת בישראל מבעד לעדשה ביקורתית. הם מנתחים את הפילוג בין הרשימה המשותפת, המייצגת זרמים לאומיים ושמאלניים, לבין הרשימה הערבית המאוחדת, בעלת אוריינטציה אסלאמית וגישה קואליציונית. תושבי עזה מבינים את המאבק הקיומי של הפלסטינים אזרחי ישראל נגד גזענות ופשע מאורגן, אך רואים בכנסת מבנה קולוניאליסטי שמטרתו למחוק את הקיום הפלסטיני. לכן, ההשתתפות בבחירות נתפסת ככלי טקטי להגנה על "המרחב היומיומי" ולא כאסטרטגיית גאולה, תוך מודעות למגבלות הייצוג הפרלמנטרי.

הפילוג בין הרשימות נתפס בעזה כמשקף משבר זהות ואסטרטגיה עמוק יותר בקרב ההנהגה הפוליטית הפלסטינית בישראל. הגישה של הרשימה המאוחדת, בראשות מנסור עבאס, של "סחר חליפין" פרלמנטרי, הכולל התפשרות על זכויות לאומיות תמורת תקציבים אזרחיים, נתקלה בחשדנות ובמרירות רבה, במיוחד לאור אירועי המלחמה. לעומת זאת, הרשימה המשותפת נתפסת כקו אופוזיציה לאומי אמיתי, אך גם היא מוגבלת ביכולתה להגן על חיי פלסטינים או לעצור את מכונת המלחמה.

תושבי עזה סבורים כי איחוד בין הרשימות אינו אפשרי, שכן הוא דורש שילוב בין זרם הרואה בהתנגדות רדיקלית ודחיית הציונות אידיאולוגיה, לבין זרם הרואה בהשתלבות מנהלית ופשרה אינטרס. הם אינם מצפים לאיחוד כזה שיחולל שינוי דרמטי, שכן הכנסת הוכיחה יכולת למגר כל גוש ערבי משמעותי. עם זאת, הפילוג הנוכחי נתפס כבזבוז אנרגיה מאבקית, המסיט את המאבק מפרויקט גזעני למאבקי כוח צרים.

תושבי עזה מבינים את הצורך בכלים אזרחיים להתמודדות בתוך המערכת הישראלית, אך מזהירים מפני "התבוללות רכה", הפיכת ההתמודדות הטקטית ל"השתלבות פונקציונלית" שתהפוך את הייצוג הערבי לכלי קישוט של המשטר הציוני. הם מכירים בכך שהמלחמה בעזה אינה קשורה רק לנתניהו, אלא לעקרון ביטחוני-צבאי רחב המקובל על כלל המוסדות הישראליים. למרות שסילוק נתניהו עשוי שלא לסיים את הפרויקט ההתנחלותי, הוא עשוי להקל טקטית על סבלם של תושבי עזה.

המסקנה האסטרטגית של עזה היא שהסתמכות על שינוי דרך הכנסת היא אשליה. המאבק האמיתי של הפלסטינים, בין אם בעזה או בקרב אזרחי ישראל, נמצא מחוץ לכנסת, ומתמקד בהתמודדות עם הפרויקט הקולוניאליסטי כולו, ולא בניסיון לייפות את תנאי החיים תחתיו או לתקנו מבפנים.