שלום הקרנף מת, ואז המלחמה פרצה

הסרט התיעודי "שלום", שזכה בפרסים בפסטיבל דוקאביב, עוסק בקרנף בשם שלום, שנולד ביום חתימת הסכם השלום עם מצרים ב-1979 וחי בגן החיות התנ"כי בירושלים במשך כ-30 שנה. כשהקרנף הגיע לגיל 45, איבד את רצונו לחיות, והמטפלים שלו, גלעד משה ורושדי עליאן, התלבטו לגבי המתת חסד. ההחלטה על המתת הקרנף התקבלה במקביל לפריצת המלחמה.

הבמאית מיטל צביאלי תיארה את גן החיות התנ"כי כמקום שמאחד את כולם, והבינה במהלך צילומים של שלוש שנים כיצד שלילת חופש פוגעת. צביאלי, שגדלה במשפחה חקלאית ושירתה ככתבת חדשות חוץ, עברה לקריירה קולנועית לאחר לימודי תסריטאות. סרטה הקודם, "המצלמה של דוקטור מוריס", עסק בארכיון של רופא אילתי ובתנין בשם קלרנס שחי עמו.

צביאלי סיפרה כיצד נוצר קשר אמון עם צוות גן החיות, למרות חשדנות ראשונית מצדם. היא הסבירה כי היא נמשכה לירושלים ולסיפורי המשפחה שלה הקשורים לעיר, וכי השם "שלום" קיבל משמעות חדשה עבורה לאחר רצח רבין. היא ציינה כי מותו של הקרנף שלום ביולי 2023 אירע סמוך לטבח 7 באוקטובר, וכי נוצר קשר אישי בינה לבין אחד המטפלים.

במהלך המלחמה, כשהגן היה סגור, התמקדה צביאלי בדינמיקה בין המטפלים לבעלי החיים, אך נמנעה מלהציג את הגן כמיקרוקוסמוס אוטופי. היא התנגדה לשימוש במונח "דו-קיום" בהקשר לסרט, והדגישה את המציאות הכאוטית. דיאלוג בין המטפלים הדגיש את ההבדל בין אידיאל החיים המשותפים לבין המציאות המורכבת, בדומה לעולם האנושי.

לאחר מותו של שלום, הגיעו לגן שני קרנפים צעירים, שנקראו אינו (ששמו שונה לעידן על שם עידן עמדי) וטופאק. צביאלי הסבירה כי הגן מתמקד בחינוך ומחקר ולא בהתרבות, ולכן לא יובאו קרנפות נוספות. היא הביעה התנגדות לחרמות בינלאומיים, שפגעו גם בהקרנת סרטה בפסטיבלים.