כיצד פועלות הבחירות לכנסת בישראל?

לקראת הבחירות לכנסת, מתעוררת השאלה כיצד קובע הציבור הישראלי את הרכב הפרלמנט ואת הממשלה. שיטת הבחירות בישראל מבוססת על בחירות יחסיות מלאות, בהן הבוחרים מצביעים לרשימה מועמדים, ו-120 מושבי הכנסת מחולקים לפי אחוז ההצבעה הארצי של כל רשימה. שיטה זו מסבירה את חשיבותם של מפלגות קטנות, את המשא ומתן הממושך לאחר הבחירות ואת תדירותן של מערכות בחירות חוזרות.

כל מדינת ישראל מהווה אזור בחירה אחד, ללא הקצאת מושבים ייעודית לערים מסוימות. הבוחרים בוחרים פתק עם שם רשימה, שיכולה לייצג מפלגה אחת או גוש. אם רשימה זוכה ב-15 מושבים, 15 המועמדים הראשונים ברשימה נכנסים לכנסת. אזרחים בני 18 ומעלה זכאים להצביע, ומועמדים לכנסת חייבים להיות בני 21 לפחות, בכפוף למגבלות מסוימות.

כדי להיכנס לכנסת, רשימה חייבת לעבור את אחוז החסימה, העומד על 3.25% מהקולות הכשרים. קולות של רשימות שלא עברו את הסף אינם נספרים בחלוקת המושבים, מה שמגדיל באופן מכני את חלקם של המפלגות שעברו את הסף. לפני הבחירות, מפלגות יכולות לחתום על הסכם עודפים לחלוקת קולות עודפים, מה שעשוי לשפר את סיכוייהן לזכות במושב נוסף.

לאחר חלוקת המושבים, המפלגות צריכות להרכיב קואליציה שתזכה לתמיכה של לפחות 61 חברי כנסת. המפלגה הגדולה ביותר אינה מבטיחה את הובלת הממשלה באופן אוטומטי, שכן מפלגה קטנה יותר יכולה להכריע את הכף בתמורה להישגים פוליטיים.

לאחר פרסום התוצאות, נשיא המדינה מתייעץ עם נציגי המפלגות ומטיל את הרכבת הממשלה על מועמד בעל סיכויים סבירים. למועמד יש 28 יום, עם אפשרות להארכה של 14 יום, להרכיב קואליציה. אם המועמד הראשון נכשל, הנשיא יכול להטיל את המשימה על מועמד אחר. אם גם ניסיון זה נכשל, או אם הכנסת אינה מצליחה להציע מועמד חלופי בתוך 21 יום, הכנסת מתפזרת ומוכרזות בחירות חדשות.

ממשלה יכולה ליפול גם לפני סיום כהונתה עקב פרישת שותפים, התפטרות ראש הממשלה או פיזור הכנסת. בישראל קיימת גם הצעת אי-אמון קונסטרוקטיבית, המחייבת הצגת מועמד חלופי לראשות הממשלה. אי-העברת תקציב במועד עלולה גם היא להוביל לבחירות מוקדמות, כפי שקרה חמש פעמים בין אפריל 2019 לנובמבר 2022.