סכנת מוות ממשית: איך מטיילים בבטחה בצפון שאחרי המלחמה?

אסון כבד ברכס רמים, בו נהרג נער בן 14 ונפצעו 24 תלמידים ומורים מישיבת "אורט" מעלות מפיצוץ תחמושת, העלה לסדר היום את שאלת הטיולים הבטוחים בשטחים רווי נפלים. האירוע הקטלני התרחש כאשר אחד התלמידים הכניס לתיקו פריט אמל"ח, ככל הנראה פצצת מצרר של חיזבאללה, שהתפוצצה. האסון הדגיש את המציאות בצפון הארץ בתום שלוש שנות מלחמה, בה שטחים פתוחים עדיין מלאים בנפלים שלא פונו. ראש המועצה האזורית מטה אשר, משה דוידוביץ', קרא לחייב סיור בטיחותי מקדים לכל טיול רשמי, בעוד מערכת הביטחון והמשטרה בוחנות את המשך הטיולים באזורי סיכון.

מדריכי טיולים ותיקים מציגים שתי גישות להתמודדות עם המצב. ליאור שלף, מדריך טיולים מזה 18 שנה, מדגיש את הצורך במשמעת ברזל, נהלים סדורים ושכל ישר. לדבריו, יציאת קבוצת תלמידים מחייבת אישורים ממשרד החינוך, נוכחות מדריך, מאבטח ועזרה ראשונה. תפקיד המדריך הוא לזהות סכנות ולהפנות את תשומת לב הקבוצה. שלף מתווה כללי התנהגות ברורים: אין לגעת בחפץ חשוד, יש לסמן אותו, להתרחק ולהזעיק חבלן. הוא סבור שהמפתח הוא פיתוח מודעות ולא הפחדה, והסביר כי יש לפתוח עיניים ולדווח על כל דבר חריג.

נעם בן צבי, מורה דרך המתמחה בסיורים גאופוליטיים, מציג זווית מורכבת יותר. הוא מגביל את הסיורים לגילאי 15 ומעלה, ומציין כי למרות אזהרות המדריך, קשה לשלוט בדינמיקה הקבוצתית בשטח. לדבריו, הציפייה לטיהור מוחלט של כל השטחים הפתוחים אינה מציאותית, ואי אפשר למנוע לחלוטין מילדים לסטות מהדרך או לגעת בחפצים מסוכנים. בן צבי מזהיר מפני שיתוק מוחלט של הטיולים בארץ מחשש, ומדגיש כי יש להקפיד על זהירות מרבית והבנה שנפלים הם סכנת מוות ממשית.