סערה חולפת או תחילת המפלה? השיעים בלבנון יוצאים נגד חיזבאללה

בשנים האחרונות נרשמת ביקורת גוברת בתוך הקהילה השיעית בלבנון נגד ארגון חיזבאללה, שינוי המעיד על דינמיקה פנימית חדשה במדינה. בעוד שבעבר הביקורת הציבורית על חיזבאללה מצד השיעים הוגבלה בעיקר לדמויות עצמאיות, כיום גם אישי ציבור בכירים, כמו איש הדת הבכיר סובחי אל-טופיילי, ממייסדי הארגון, מבקרים בחריפות את הנהגת חיזבאללה ואת איראן.

הביקורת הנוכחית נובעת מתסכול עמוק של אזרחים שיעים, שרבים מהם נעקרו מבתיהם בדרום לבנון, מהמחיר הכבד שהם משלמים בעימות מול ישראל. שאלות כמו "איפה איראן?" ו"לשם מה כל ההרס הזה?" משקפות כעס על חוסר התוצאה האסטרטגית מול הפגיעה הקשה באוכלוסייה. בנוסף, אובדן מתקנים צבאיים מרכזיים וחיסול הנהגה פוגעים ביכולתו של חיזבאללה לשמר את נרטיב ה"ניצחון" שלו.

הפגיעה בנתיבי האספקה, בזרם הכספים מאיראן ובהנהגה, לצד ההרס בכפרים השיעים, יצרו ואקום נרטיבי שקשה למערך ההסברה של חיזבאללה למלא. יכולתו של הארגון לספק שירותים חברתיים ולפצות משפחות שנפגעו כלכלית נפגעה משמעותית.

עם זאת, פרשנים מזהירים מפני הסקת מסקנות על קריסת אחיזתו של חיזבאללה בקהילה השיעית. התמיכה בארגון קשורה גם לחרדה עדתית מפני דחיקה לשוליים או הפיכה למטרה. רוב השיעים, גם המבקרים, עדיין מתנגדים לפירוק מוחלט של הארגון מנשקו. בנוסף, אין כיום מפלגה שיעית מאורגנת שיכולה לאתגר את חיזבאללה ואת תנועת אמל.

ההתנהלות הפוליטית של חיזבאללה כיום מכוונת יותר לגידור סיכונים מפני הדרה מוחלטת מאשר להכתיב תנאים לממשלה. הישארותו בתוך מוסדות המדינה, גם בעת הימנעות מהצבעות, מאפשרת לו לשמור על אחיזה במוקדי השלטון למרות ההפסדים הכבדים שספג.