בג"ץ דורש מישראל: הציגו לוח זמנים להחזרת תושבים ממחנות הפליטים בג'נין, טולכרם ונור א-שמס

בית המשפט העליון בישראל הורה למדינה להציג לוח זמנים ברור להשלמת הצעדים הנדרשים להחזרת תושבי מחנות הפליטים ג'נין, טולכרם ונור א-שמס לבתיהם, ולבחון אפשרות להאצת החזרה זו. ההחלטה ניתנה לאחר כשנתיים שבהן תושבי המחנות גורשו ונמנעה מהם החזרה.

הצו המשפטי ניתן בעקבות עתירה שהגישה האגודה לזכויות האזרח בספטמבר 2025, בשם עקורים ממחנות ג'נין ונור א-שמס, בדרישה לאפשר להם לשוב לבתיהם ולהבטיח את צרכיהם ההומניטריים עד אז. מאז המבצע הצבאי הישראלי "צוק ברזל" בינואר 2025, נאסרה על תושבי שלושת המחנות החזרה לבתיהם, והנוכחות הצבאית הישראלית נמשכת.

במסגרת הדיונים, טענה המדינה כי המצב הביטחוני עדיין מונע את חזרת התושבים, וכי המשך נוכחות הכוחות "חיוני" בשלב זה. המדינה ציינה כי היא פועלת להקמת מוצבים צבאיים מחוץ למחנות לקראת העברת כוחות, אך הודתה כי העבודות על מוצבים מתוכננים בטולכרם ונור א-שמס עדיין בשלבים ראשוניים. כמו כן, הודה כי לא חל כל התקדמות ממשית בתיאום עם הרשות הפלסטינית להעברת האחריות למחנות, וכי בחודשים שקדמו להגשת תגובתה לא בוצעו עבודות שיקום משמעותיות לתשתיות שנהרסו.

מנגד, טענו הרשויות כי הן מספקות מענה הולם לצרכים ההומניטריים של העקורים, וכי כ-90% מהם מצאו פתרונות דיור חלופיים. נתונים של האו"ם, לעומת זאת, מצביעים על שינוי דרמטי במחנות, כאשר חלקים נרחבים מהם הפכו לאזורים כמעט ריקים בעקבות הגירוש.

דו"ח של נציבות האו"ם לזכויות האדם מספטמבר האחרון קבע כי הכוחות הישראלים גירשו בכפייה את כל תושבי המחנות בינואר-פברואר 2025, ומונעים את חזרתם. הדו"ח מפרט כי עד אוקטובר 2025, כ-52% מהמבנים במחנה ג'נין נהרסו או ניזוקו, לצד 48% במחנה נור א-שמס ו-36% במחנה טולכרם, כאשר גם תשתיות המים והחשמל נפגעו.

העותרים הסתמכו על נתונים שאספו ארגונים בינלאומיים והומניטריים, וכן על תמונות ועדויות של תושבים, כדי להדגיש את המצוקה הכלכלית המתמשכת. בית המשפט דחה את טענות המדינה בנוגע למצב הביטחוני, ודרש ממנה להגיב באופן ברור לטענות שהועלו. בנוסף, בית המשפט דן בבקשה של 53 משפחות עקורים נוספות להצטרף לעתירה, וקבע את ה-23 בנובמבר כמועד אחרון להגשת תגובה משלימה.

עורכת הדין הילה שרון מהאגודה לזכויות האזרח אמרה: "לא ייתכן שגירוש תושבים יימשך ללא הגבלת זמן, תוך פגיעה חמורה בזכויותיהם הבסיסיות לכבוד ולחיים בכבוד". היא הדגישה כי "שיקולים ביטחוניים אינם פוטרים את המדינה מחובתה להגן על זכויותיהם ולצמצם את הנזק הנגרם להם ככל הניתן", וקראה למדינה להציג תוכנית ברורה ולפעול בדחיפות לאפשר את חזרתם לבתיהם ובניית חייהם מחדש.