מלחמה חדשה לפני בחירות? הדילמות של נתניהו וטראמפ

התפתחויות במזרח התיכון, ובפרט סביב איראן ורצועת עזה, קשורות באופן הדוק ללוחות זמנים פוליטיים בישראל ובארצות הברית. השאלה האם תפרוץ הסלמה נרחבת נוספת מול איראן או האם יתחדשו הלחימה האינטנסיבית בעזה, אינה ניתנת להבנה רק דרך פריזמה ביטחונית, אלא גם דרך הישרדותם הפוליטית של מנהיגים. המצב בעזה נותר בלתי פתור; למרות חודשים של לחימה, חמאס לא הושמד לחלוטין ומתנגד באופן פעיל. מבחינה צבאית, ייתכן שצה"ל יצטרך לחזור למבצעי טיהור נרחבים, אך מבחינה פוליטית, חידוש הלחימה האינטנסיבית בעזה כעת לא יועיל לראש הממשלה בנימין נתניהו. דעת הקהל בישראל השתנתה, והלחימה הממושכת נתפסת כנטל כלכלי וכמבוי סתום.

לעומת זאת, הסלמה מול איראן עשויה להניב לנתניהו תועלת פוליטית רבה יותר. משבר צבאי רחב היקף יכול לשמש כעילה לדחיית הבחירות בישראל, שנקבעו ל-27 באוקטובר. דחייה כזו דורשת רוב מיוחד בכנסת, אך היא עשויה להעניק לנתניהו את הזמן הדרוש לשיקום מעמדו הפוליטי. כל שבוע שעובר משחק לטובתו, ומאפשר לו לאסוף תומכים ולהתמודד עם השלכות כישלונותיו.

עם זאת, גורם חיצוני משמעותי מעכב תרחיש זה: עמדתו של דונלד טראמפ והממשל האמריקאי. לקראת הבחירות האמריקאיות ב-3 בנובמבר, טראמפ, המציג עצמו כמנהיג חזק ומרסן משברים, אינו מעוניין במלחמה חדשה במזרח התיכון. הסלמה כזו עלולה להוביל לעליית מחירי הנפט, אינפלציה ואי-יציבות בשווקים, ולפגוע קשות במפלגה הרפובליקנית. וושינגטון מעוניינת ביציבות מדינית, בניגוד לאינטרסים הטקטיים של ההנהגה הישראלית.

נוצר שיווי משקל עדין ומסוכן. נתניהו מעוניין ברווח זמן והעלאת הסיכון, אך מוגבל על ידי הבית הלבן. טראמפ יכול להפעיל לחץ על ירושלים, אך עימות פתוח מול ישראל לפני הבחירות עלול ליצור לו סיכונים פוליטיים. בעזה, הצורך הצבאי מתנגש עם חוסר התועלת הפוליטית, ובאיראן, ההסלמה הפוטנציאלית נבלמת, בין היתר, על ידי לוח השנה האלקטורלי האמריקאי. הריסון ההדדי יוצר קיפאון זמני, אך לאחר התאריכים הפוליטיים הקריטיים, הלחצים המצטברים עלולים להוביל להתפרצות מחודשת של הסכסוך באזור.