שלטון ממושך גורר שחיתות, והגבלת כהונה היא פתרון יעיל

מחקרים עדכניים בתחומי הפסיכולוגיה, הכלכלה ומדע המדינה תומכים באמירה המפורסמת של ההיסטוריון הבריטי לורד אקטון, לפיה "הכוח נוטה להשחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט". מחקרים אלו מצביעים על כך שתקופות שלטון ממושכות מובילות לעלייה בהוצאות ציבוריות, לתופעות של מכרזים תפורים, לירידה ביכולת האמפתיה של השלטון, ולפזיזות וסירוב לקבל עצה. בישראל, ראש הממשלה בנימין נתניהו מכהן כ-19 שנה, תקופה ארוכה בהרבה מכל ראש ממשלה אחר בתולדות המדינה, והוא נאשם בפלילים. סביבו ובסביבתו נחשדו, נחקרו והורשעו רבים.

ההיסטוריון הבריטי ג'ון דלברג-אקטון כתב במכתב פרטי בשנת 1887 כי הכוח מייצר לחץ מתמיד לכיוון השחתה, ולא טען שכל בעל כוח מושחת בהכרח. מחקרים מודרניים תומכים בכך: ניסוי משנת 2014 הראה כי תחושת כוח מחלישה את תגובת המוח לפעולות של אחרים, כלומר פוגעת ביכולת ההזדהות. מחקר אחר משנת 2017 מצא כי הארכת כהונה של ראשי ערים באיטליה הובילה לירידה במספר המשתתפים במכרזים, לעלויות רכש גבוהות יותר ולזכייה חוזרת של אותן חברות, מה שמצביע על מכרזים תפורים.

היסטוריונית זוכת פרס פוליצר, אן אפלבאום, טוענת בספרה "אוטוקרטיה בע"מ" כי שחיתות ושלטון מקורבים הם מאפיין מרכזי של משטרים סמכותניים במאה ה-21. היא מביאה כדוגמה את הונגריה תחת שלטון ויקטור אורבן, שם הופנה הכוח להעשרת מקורבים, תוך החלפת פקידות מקצועית, החלשת העיתונות והפיכת מערכת המשפט לפוליטית. גם בישראל, נתניהו, שנאשם בפלילים, מקדם רפורמה משפטית שמטרתה להחליש את מערכת המשפט, בניגוד להתחייבותו לבג"ץ שלא לעסוק בנושאים אלו. פרשת הצוללות אף היא מעלה חשד לניצול כוח לרעה, כאשר ועדת חקירה ממלכתית שלחה לנתניהו מכתב אזהרה על התנהלותו שסיכנה את ביטחון המדינה.

הגבלת כהונה נחשבת לפתרון יעיל למניעת שחיתות, שכן היא מבטיחה תחלופה בשלטון ומונעת היווצרות רשתות של מקורבים. בישראל, חוק הבחירה הישירה משנת 1992 כלל הגבלת כהונה של שבע שנים, אך היא בוטלה בשנת 2001. כיום, מפלגות האופוזיציה תומכות בהגבלת כהונה. בעולם, מדינות כמו ארצות הברית וצרפת מחזיקות בהגבלות כהונה לנשיאיהן, בעוד שמנהיגים סמכותניים כמו פוטין ברוסיה ושי ג'ינפינג בסין עקפו או ביטלו הגבלות אלו. נתניהו עצמו הביע בעבר תמיכה בהגבלת כהונה, אך כיום הוא מכהן תקופה ארוכה ללא הגבלה.