שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר: אחד מכל חמישה ישראלים עדיין מתקשה לחזור לחיים נורמליים

שלוש שנים לאחר מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023, כחמישית מהישראלים עדיין מדווחים על פגיעה משמעותית בתפקוד היומיומי עקב קשיים נפשיים. כך עולה ממחקר חדש של ה"ברומטר הלאומי לבריאות הנפש", שבוצע על ידי מכון המחקר של שירותי בריאות כללית, ה-Joint (הוועד היהודי-אמריקאי לחלוקה משותפת) ומכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל בירושלים. המחקר, שהתבסס על מדגם מייצג ועדכן נתונים עד מאי 2026, מצא כי נשים מדווחות על קשיים רבים יותר מגברים. בקרב גילאי 18-35, 32% דיווחו על פגיעה בתפקוד, לעומת כ-20% בכלל המדגם. כשליש מהנשים מתחת לגיל 35 חצו את הסף הקליני לחרדה, דיכאון או פוסט-טראומה, שיעורים נמוכים יותר נצפו בקרב נשים מבוגרות יותר וגברים.

המחקר בחן חמש מימדי חיים: בית, עבודה/לימודים, פנאי (לבד ובקבוצה) ומערכות יחסים קרובות. בעוד שהנשאלים ממשיכים לעבוד ולטפל במשק ביתם, 50% ציינו כי הפנאי שלהם נפגע, ו-35% מתקשים ליצור או לשמר קשרים קרובים. כ-15% מהמשיבים היו חשופים באופן אישי לאירועי ה-7 באוקטובר, איבדו קרוב או ראו אדם קרוב נפצע. חוקרים הגדירו רמת חשיפה זו כ"דרמטית" וחסרת תקדים בהשוואה לטראומות לאומיות אחרות, כמו ה-11 בספטמבר בארה"ב, שם שיעור החשיפה הישירה היה כ-4%.

פרופסור רן בליצר, סמנכ"ל כללית, הדגיש את ייחודיות האירוע בקנה מידה עולמי, לא רק בשל החשיפה הישירה אלא גם דרך צפייה בתכנים מזעזעים. המחקר מצא קשר חזק בין צריכת תכנים אלו לתסמיני פוסט-טראומה, חרדה ודיכאון, והמליץ להימנע מחשיפה מיותרת לתמונות אלו. כשליש מהישראלים חצו את הסף הקליני לאחד משלושת המצבים הללו בתקופה הנבדקת. מחצית מהסובלים מחרדה חזרו לרמה תקינה, לעומת 38% בלבד הסובלים מפוסט-טראומה. יותר מ-60% מהאנשים שחוו תסמיני פוסט-טראומה משמעותיים עדיין סובלים מהם באופן כרוני. שליש מהאוכלוסייה מדווחים על צורך בטיפול, אך מחציתם לא פנו לעזרה, כאשר 23% מעדיפים להתמודד לבד ו-17% אינם מעוניינים בשירותי בריאות הנפש.

66% מהנשאלים חשים תמיכה משפחתית משמעותית, ו-39% תמיכה קהילתית, בעוד 31% אינם חשים תמיכה כלל. תחושת תמיכה קשורה לחוסן נפשי טוב יותר ופחות מצוקה. לעומת זאת, חוסר תמיכה מגביר סיכון למצוקה ופגיעה בתפקוד. כמחצית מהמשיבים ציינו את תמיכת הקרובים כגורם התמודדות עיקרי, וכ-40% ציינו פנאי, ספורט ושגרה.

חוקרת מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל, הדר 사무אל, ציינה כי רוב האוכלוסייה מתאוששת, אך קיים "גרעין משמעותי של אנשים שממשיכים להיאבק". היא הדגישה כי הפתרון אינו יכול להסתמך רק על מערכת בריאות הנפש, אלא גם על חיזוק קשרים משפחתיים, קהילתיים וחברתיים.