הזהות היהודית־ישראלית החדשה: ארבע שנים בכפר נהר הירדן | שלום אשכנזי
שלום אשכנזי מתאר כיצד ארבע שנות עבודה בכפר נהר הירדן שינו את תפיסתו לגבי הזהות היהודית-ישראלית, והפכו אותה מפחות דיכוטומית ליותר מורכבת. הוא למד שניתן להחזיק בעמדות ברורות ולכבד את השונים, תוך בניית חברה המבוססת על חיבור, אחריות וערבות הדדית. לטענתו, הציונות החדשה צריכה להתמקד בשילוב ובשותפות, גם בזמן מחלוקת, והמסר המרכזי הוא שאין צורך להסכים כדי להיות יחד.
הידיעה ב-5 שורות · תקציר של baba
- שלום אשכנזי חוגג ארבע שנים בכפר נהר הירדן, שם למד על זהות יהודית-ישראלית מורכבת.
- הוא ראה בעבר את החברה הישראלית כמקוטבת, אך בכפר למד לכבד דעות שונות.
- הזהות החדשה מאפשרת לאדם להיות דתי וחילוני, ימני ושמאלי בו זמנית.
- הציונות החדשה צריכה להיות מבוססת על חיבור, אחריות וערבות הדדית.
- המסר המרכזי הוא שאין צורך להסכים כדי להיות יחד, אלא לזכור את השותפות.
הכותב, שלום אשכנזי, מציין ארבע שנים מאז שהחל לעבוד בכפר נהר הירדן, ומסכם את השינוי שחל בתפיסתו לגבי הזהות היהודית-ישראלית. לדבריו, לפני שהגיע לכפר, ראה את החברה הישראלית כמקוטבת ודיכוטומית, כאשר כל אדם נאלץ לבחור צד בוויכוחים פוליטיים וחברתיים, כמו הרפורמה המשפטית.
ארבע שנות עבודה בכפר לימדו אותו שניתן להחזיק בעמדות ברורות, אך במקביל לראות את האדם שמולך מעבר לעמדותיו. הוא מדגים זאת ביכולת להאמין בארץ ישראל השלמה ובו בזמן לדגול בשילוב החברה הערבית, או להיות אדם דתי המשתתף בפעילויות בשבת לצד חילונים המכבדים את אורח החיים הדתי. לטענתו, בכפר נהר הירדן אין צורך לוותר על זהויות, אלא ניתן לשלבן, והוא רואה בכפר מעין "מעבדה" לחברה הישראלית.
אשכנזי מסביר שהשאלה המרכזית בכפר אינה "באיזה צד אתה", אלא "מה אתה יכול לתת" וכיצד ניתן לעזור לאחרים, מה שמפחית את חשיבותן של החומות החברתיות. הוא מוסיף כי הציונות של הדור הנוכחי צריכה להיות ציונות של חיבור, אחריות וערבות הדדית, המאפשרת לאנשים לחשוב אחרת ולהרגיש שייכים לאותו סיפור לאומי.
הכותב מסכם כי הזהות היהודית-ישראלית שלו הפכה מבינארית למורכבת יותר, וכי להיות ישראלי כיום פירושו לא לוותר על זהויות, אלא לחיות עם השונות והמחלוקות תוך שמירה על שותפות. הוא מציין כי בתקופת המלחמה, תושבי הכפר גאים לשאת את הדגל ולהוביל את מדינת ישראל. המסר המרכזי הוא שאין צורך להסכים כדי להיות יחד, אלא לזכור את השותפות גם בזמן אי-הסכמה.