כ-35 כפרים בנגב ללא הכרה, עשרות אלפי תושבים במצוקה
תורגם ותומצת מתוך Al-Shams על ידי baba
כ-35 כפרים בנגב, בהם חיים כ-100 עד 120 אלף תושבים, עדיין אינם מוכרים על ידי המדינה, למרות מאבק ארוך שנים. פעיל קהילתי, סולטאן אבו עביד, מסר כי התושבים מתבצרים באדמותיהם ובתיהם, אך גם בכפרים שהוכרו קיימות בעיות תכנון ובעלות על קרקעות. המחלוקת העיקרית היא בין רצון התושבים לתכנן את יישוביהם על אדמותיהם ההיסטוריות, לבין כוונה ממשלתית להעבירם ליישובים מתוכננים. התושבים דורשים הכרה ותכנון על אדמותיהם ההיסטוריות ולא העברה ליישובים אחרים.
הידיעה ב-5 שורות · תקציר של baba
- כ-35 כפרים בנגב ללא הכרה רשמית, בהם חיים כ-100-120 אלף תושבים.
- תושבי הכפרים הבלתי מוכרים מתבצרים באדמותיהם למרות ניסיונות פינוי והריסה.
- גם בכפרים שהוכרו קיימות בעיות תכנון ובעלות על קרקעות.
- התושבים דורשים תכנון על אדמותיהם ההיסטוריות, לא העברה ליישובים אחרים.
- המאבק המתמשך הוביל להכרה בכ-21 כפרים בשנים האחרונות.
פעיל קהילתי בנגב, סולטאן אבו עביד, מסר כי תושבי הכפרים הבלתי מוכרים בנגב ממשיכים להתבצר בבתיהם ובאדמותיהם למרות ניסיונות הריסה ופינוי. לדבריו, המאבק המתמשך של התושבים, שנמשך שנים רבות על פני ממשלות ומדיניות שונות, הוביל להכרה בכ-21 כפרים בשנים האחרונות. עם זאת, כ-35 כפרים עדיין ללא הכרה רשמית, וכפרים נוספים מתמודדים עם איומים מתמידים.
על פי הערכותיו של אבו עביד, אוכלוסיית הנגב מונה למעלה מ-350 אלף תושבים, מתוכם כ-100 עד 120 אלף חיים בכפרים הבלתי מוכרים. תושבים אחרים מתגוררים ביישובים מוכרים או מתוכננים, אך גם בהם קיימת לעיתים בעיית תכנון שאינו מאפשר בנייה קבועה.
אבו עביד הדגיש כי גם הכפרים שהוכרו עדיין מתמודדים עם בעיות, כולל מחלוקות על אופי התכנון, גבולותיו ובעלות על הקרקעות. הוא ציין כי כפרים כמו אום בטין, אל-סר ואבו תלול, למרות ההכרה, עדיין זקוקים לתכנון מפורט יותר שיאפשר בנייה ופיתוח תשתיות. המחלוקת המרכזית, לטענתו, נובעת מרצון התושבים לתכנן את יישוביהם על אדמותיהם ההיסטוריות, לעומת מגמה ממשלתית המעוניינת להעבירם ליישובים מתוכננים או מוכרים.
כדוגמה, הביא את כפר אל-זרנוק, המונה 7,000 עד 8,000 תושבים, וטען כי העברתם לשכונות ברהט אינה פותרת את הבעיה, במיוחד לאור הלחצים על העיר רהט עצמה. התושבים, לדבריו, אינם מתנגדים לתכנון, אך דורשים שהוא ישמר את נוכחותם על אדמותיהם ההיסטוריות תוך התחשבות בצרכיהם.
אבו עביד קישר את המשך המשבר למדיניות ממשלות ישראל כלפי הקרקעות והמרחב הזמין לאזרחים הערבים בנגב, וטען כי המחלוקת נוגעת לעתיד נוכחותם באזור. הוא התייחס לסוגיית בעלות הקרקעות, כאשר חלק מהאדמות נמצאות תחת תביעות בעלות של משפחות ושבטים, בעוד המדינה רואה בהן אדמות מדינה. כל תכנון חדש, לדבריו, מחייב הסכמות בתוך החברה הערבית, תוך שמירה על זכויות בעלי הקרקעות וצרכי התושבים שאינם בעלי קרקעות.
הוא הביא את המקרה של כפר אום אל-חיראן, שתושביו הועברו לחורה בעוד יישוב יהודי הוקם על אדמות הכפר, וראה בכך שיקוף לחששות התושבים מפני פינוי במקום ייצוב נוכחותם. לדבריו, הדרישה המרכזית של תושבי הכפרים הבלתי מוכרים היא הכרה ותכנון על אדמותיהם ההיסטוריות, ולא העברתם ליישובים אחרים, והם ממשיכים להתבצר באדמותיהם ובבתיהם.
לא אותו אירוע: ידיעות אחרות שחולקות עם הידיעה הזו אנשים, מקומות או נושא. רקע, תגובות והמשכים.
