הפילגש של המזה"ת: צריכים את ישראל בחדרי חדרים - ומתרחקים בפומבי | דוד בן בסט

המאמר מאת דוד בן בסט טוען כי מדינות המזרח התיכון, ובראשן סעודיה, מצרים וירדן, נוהגות בישראל כב"פילגש חשאית", מבקשות את עזרתה הביטחונית, המודיעינית והטכנולוגית בחדרי חדרים, אך מתרחקות ממנה בפומבי בזירה הבינלאומית. בן בסט קורא למנהיגי מדינות אלו לנהוג בישראל בהגינות, כבוד והדדיות, ולא רק כאשר הדבר נוח להן.

הכותב מציין כי בעתות משבר, כמו האיום החות'י על סעודיה, ישראל הופכת לכתובת מעשית לקבלת סיוע מודיעיני דרך פיקוד המרכז האמריקאי (סנטקום). עם זאת, הוא מדגיש כי הצורך ביכולותיה של ישראל אינו מתורגם להכרה פומבית בערכה או לקידום נורמליזציה, ומזהיר מפני הדלפות על נורמליזציה קרובה עם סעודיה, שכן צורך במודיעין או מפגש חשאי אינם שקולים להכרה מדינית או לפתיחת שגרירות.

הבעיה אינה מוגבלת למדינות ללא יחסים רשמיים. גם מצרים וירדן, בעלות הסכמי שלום עם ישראל, מתייצבות לעיתים קרובות נגד ישראל בזירות מדיניות. בן בסט טוען כי הסכם שלום מחייב יותר מסתם אי-הסכמה על כל פעולה ישראלית; הוא מצדיק ציפייה להגינות, להבחנה בין ישראל לאויביה, ונכונות לחרוג ממקהלת הגינויים האוטומטית. הוא קורא לישראל לבחון כל שיתוף פעולה מול התמורה המדינית וההדדיות, ולא להעניק את סיועה מתוך הרגל או תקווה עמומה.

כדוגמה נוספת לחוסר ההדדיות, מובא סירובה של סעודיה לאשר טיסת חילוץ ישראלית לאחר נחיתת מטוס "פליי דובאי" עם כנף שבורה, למרות שאפשרה נחיתה וסיוע ראשוני. כמו כן, נמתחת ביקורת על האמירויות, שלא הזכירו את הישראלים שהשתתפו בהצלת המטוס, למרות הישגי הסכמי אברהם. בן בסט מסכם כי ישראל אינה צריכה להמשיך לממן בכישוריה את הנוחות המדינית של מדינות המבקשות את עזרתה בסתר ומתרחקות ממנה בפומבי, וכי הגיע הזמן להציב דרישות ברורות ולהתנות את הסיוע בהדדיות וכבוד.