"נחלת האנושות כולה": נחתמה האמנה שאוסרת על כיבוש החלל | היום בהיסטוריה

אמנת החלל החיצון, שנכנסה לתוקף ב-10 באוקטובר 1967, אוסרת על הצבת נשק גרעיני בחלל, כיבוש טריטוריאלי של גרמי שמיים, והקמת בסיסים צבאיים. האמנה, שאושררה על ידי למעלה מ-100 מדינות, קובעת כי החלל הוא "נחלת הכלל של כל בני האדם" ושיש להשתמש בו למטרות שלום בלבד. היא נחתמה בשיא המלחמה הקרה, כשהחשש היה שהחלל יהפוך לזירת קרב בין ארצות הברית לברית המועצות.

עקרונות המפתח של האמנה כוללים איסור על נשק להשמדה המונית, פירוז הירח, הגבלת זכויות קניין וטריטוריה, וכן אחריות על חלליות וסיוע לאסטרונאוטים. מדינות מתחייבות שלא להציב נשק בחלל, וכל שימוש בירח ובגרמי שמיים אחרים מיועד למטרות שלום בלבד. האמנה אוסרת במפורש הקמת בסיסים צבאיים, ביצורים, ניסויי נשק או תמרונים צבאיים בחלל, וכן תביעות ריבונות על שטחים מחוץ לכדור הארץ.

ההשראה לאמנה נבעה מאמנת אנטארקטיקה, והנשיא דווייט אייזנהאואר הציע להחיל עקרונות דומים על החלל כדי למנוע "תחרות קולוניאלית" חדשה. לאחר שנים של דיונים דיפלומטיים, כולל התנגדות סובייטית ראשונית, הושגה הסכמה על נוסח האמנה. למרות האיסור על בסיסים צבאיים, האמנה התירה שימוש באנשי צבא וציוד צבאי למטרות מחקר ושמירת שלום.

האמנה נחתמה ללא מנגנון פיקוח בינלאומי, אך ארצות הברית הסתמכה על מערכות המעקב הלווייניות שלה. היא קובעת אחריות בינלאומית מלאה של מדינות על פעילות חלל, כולל של חברות פרטיות, וכן אחריות לנזקים. בנוסף, נדרש להימנע מ"זיהום מזיק" של גרמי שמיים ומשינויים סביבתיים בכדור הארץ כתוצאה מחומרים חוץ-ארציים. מתקנים על הירח יהיו פתוחים לביקורי ביקורת הדדיים.

ישראל חתמה על האמנה ביום פתיחתה בינואר 1967 ואשררה אותה בפברואר 1977. כיום, האמנה עומדת בפני אתגרים חדשים עם כניסת שחקנים מסחריים פרטיים לחקר החלל והמרוץ להקמת בסיסים בירח. שאלה משפטית פתוחה נוגעת לניצול משאבים פלנטריים, כמו כריית מים או הליום-3, והסכמי ארטמיס מנסים לפרש את האמנה באופן שיאפשר זאת, אך ללא מנגנון אכיפה מודרני, עתיד חוקי המשחק בחלל נותר פתוח למאבקים פוליטיים וכלכליים.