אחרי שלוש שנות מלחמה, ישראל הפכה לסוכנת כאוס אזורית

שלוש שנים לאחר אירועי ה-7 באוקטובר, ישראל נתפסת במזרח התיכון לא כגורם משנה משחק, אלא כסוכנת כאוס שאינה צפויה. התפיסה הזו נובעת מהמשך המלחמה, שלטענת גורמים אזוריים, מנוהלת משיקולים פוליטיים של ראש הממשלה בנימין נתניהו והימין הקיצוני, ולא מצרכים ביטחוניים. מדינות האזור צופות בתסכול כיצד נתניהו מאריך את המלחמה, למרות האפשרות לשחרר חטופים מוקדם יותר, ורואות ביצר הנקמה מניע מרכזי. ההרס והמוות בעזה ובלבנון, לצד פעולות שר הביטחון דה-פקטו בצלאל סמוטריץ' בגדה, מעוררים חשש מפני מהלכים מסוכנים נוספים שעלולים לערער את היציבות האזורית.

המלחמה באיראן, שהתרחשה לאחר ה-7 באוקטובר, חשפה את חולשתה של ארה"ב ואת נכונותה של ישראל להילחם ללא התחשבות בהשלכות על שותפויותיה. החזיתות הפתוחות, ההזדמנויות לשלום שהוחמצו והיחסים המדרדרים עם מדינות האזור, פוגעים בביטחון ישראל ואינם תורמים לשיתוף פעולה אזורי. נכון להיום, ישראל נתפסת כגורם שאינו תורם לביטחון הקולקטיבי של המזרח התיכון, בניגוד לשאיפה להיות שותפה חזקה, מתונה ושואפת לשלום.

במקביל, ערב הסעודית מתמודדת עם הסלמה מול החות'ים, הכוללת שיגור טילים לעבר שדות תעופה ואתרי נפט. בתגובה, טורקיה ופקיסטן הכריזו על שליחת מערכות הגנה וציוד צבאי לסעודיה, מה שמצביע על כניסתה לפעולה של ברית צבאית חדשה. למרות הספקות לגבי יעילות הסיוע, הוא מעיד על רצינות התגובה לאיום החות'י, במיוחד לאחר סירוב ארה"ב לסייע. המצב הביטחוני מאלץ את סעודיה לקצץ בתקציבי תרבות, כמו ביטול טקס ה-Joy Awards, ומדגיש את השפעת המלחמה האזורית על חיי היומיום.