"הנתינה היא ריפוי": המיזם המרגש שיאכיל מאות אנשים ביום לזכרו של יעקב כהן
אלמנתו של השחקן יעקב כהן ז"ל, טירנית ברזילי כהן, חנכה בחיפה בית אוכל חדש לזכרו, תחת הכותרת "הנתינה היא ריפוי". המיזם, שנועד להנציח את מעשי החסד הרבים והצנועים של כהן, יאכיל מאות אנשים ביום. ברזילי כהן סיפרה על אהבתו של בעלה לבמה, על צניעותו ועל הקושי המשפחתי לאחר מותו, ועל תהליך השיקום שהם עוברים. היא הדגישה כי הנתינה היא ריפוי עבור כולם, וכי היא מקווה שהצורך במיזם יפחת בעתיד.
הידיעה ב-6 שורות · תקציר של baba
- בית אוכל חדש בחיפה יאכיל מאות אנשים ביום לזכרו של השחקן יעקב כהן.
- המיזם, "הנתינה היא ריפוי", הוקם על ידי יערית ושמעון סבג לזכר כהן, שהתאפיין בצניעות ובמעשי חסד.
- אלמנתו, טירנית ברזילי כהן, סיפרה על אהבתו לבמה ועל הקושי המשפחתי לאחר מותו בנובמבר 2024.
- כהן נפטר בגיל 66 ממחלת ריאות שנגרמה מטיפולי סרטן.
- ברזילי כהן מתארת את האובדן כשינוי במציאות חייהם ואת תהליך השיקום שהם עוברים.
- היא הודתה לאודליה פרידמן על עזרה ביציאה מהמשבר.
כמעט שנתיים לאחר מותו של השחקן יעקב כהן, אלמנתו טירנית ברזילי כהן מספרת על מיזם הנצחה חדש בחיפה: בית אוכל שיאכיל מאות אנשים ביום, תחת הכותרת "הנתינה היא ריפוי". המיזם, שנוסד על ידי יערית ושמעון סבג, נועד לכבד את זכרו של כהן, שהתאפיין בצניעות רבה ובהרבה מעשי חסד שלא תמיד היו ידועים גם לאשתו.
ברזילי כהן תיארה את בעלה כמי שהעדיף להצניע את מעשיו הטובים, ולעיתים אף לא גילה לה על עזרתו לאחרים. רק לאחר מותו החלו להגיע אליה סיפורים על אנשים שכהן סייע להם, בין אם בשיחות תמיכה ארוכות או בהופעות התנדבות. היא הדגישה את אהבתו הגדולה לבמה ולתיאטרון, אך ציינה כי בעיניה, מעל לכל, הוא היה "בן אדם".
כהן נפטר בנובמבר 2024 בגיל 66, לאחר התמודדות עם מחלת ריאות שהתפתחה בעקבות טיפולים לסרטן. הוא עלה ממרוקו לישראל ב-1964 ופיתח קריירה עשירה בתיאטרון, קולנוע, טלוויזיה וסטנדאפ. אלמנתו סיפרה על הקושי הרב שחוו היא ושני בניהם לאחר מותו, ועל תהליך השיקום שהם עוברים. היא הודתה לאודליה פרידמן, מנכ"לית המדיטק, שהציעה לה עבודה בתחום האמנות לאחר מותו של בעלה, דבר שסייע לה לצאת מהמשבר.
ברזילי כהן, אמנית וצלמת בעצמה, סיפרה על הקשר המיוחד שנוצר עם משפחת סבג, שהוביל להחלטה לקרוא לבית האוכל על שם בעלה. היא הביעה תקווה שהמיזם יספק ריפוי לא רק למקבלים, אלא גם למשפחתם, ושהצורך בו יפחת עם הזמן. היא מתארת את האובדן כשינוי מהותי במציאות חייהם, אך מדגישה את חשיבות ההתמודדות, ההכרת תודה על הטוב הקיים, והמשך הצעידה קדימה, גם אם בלב כואב.
מוזכרים