על בודפשט של פעם, משחק שהמצאתי וכתובות בעברית של אוהדי כדורגל | כרמית ספיר ויץ

הכותבת, כרמית ספיר ויץ, מתארת את ביקוריה בבודפשט, הונגריה, ואת הקושי שלה להימנע ממחשבות היסטוריות יהודיות בעת הטיול. היא מספרת על משחק שהמציאה לעצמה, בו היא מדברת עברית במבטא הונגרי כבד ומנסה לנתח את תגובות המקומיים. ספיר ויץ מתייחסת לאיפוק של ההונגרים, ליעילות התחבורה הציבורית שלהם, ולמוזיקה וחנויות הווינטג' המזכירות לה את ישראל. היא משערת שאם התחבורה הציבורית הייתה פחות יעילה, ייתכן שיהודים רבים היו ניצלים בשואה.

הכותבת ממשיכה לתאר את המשחק שלה, הכולל המצאת אילנות יוחסין לאנשים אקראיים שהיא פוגשת. היא נזכרת במשחק הלוח האנטישמי "Juden Raus!" (יהודים החוצה!) ששווק בגרמניה ב-1938, בו המשימה הייתה לסלק יהודים מהעיר. היא תוהה אם הוריהם או סביהם של זוג גרמנים שפגשה שיחקו במשחק זה.

ספיר ויץ מתארת את ההיסטוריה היהודית הקשה של בודפשט, כולל רצח יהודים על גדות הדנובה בשלהי 1944 וריכוזם במחנות לפני צעדות מוות. היא נתקלת בסניף כשר של חומוסייה, מה שמחזיר אותה למחשבות על ההיסטוריה היהודית. בסיום הטיול, היא מגלה ברחוב דוהאני כתובות בעברית של אוהדי כדורגל ישראלים: "ביתר" ומתחתיה "שואה למכבי" והמספר 1312 (ACAB). היא פנתה לשגרירת ישראל בהונגריה, מאיה קדוש, שהעבירה את הנושא לעיריית רובע 7.

הכותבת מסכמת כי למרות שביקשה שעה אחת ללא מחשבה יהודית היסטורית, היא קיבלה מחשבה יהודית מההווה עם רמז לעתיד.