3 שנים ל-7 באוקטובר, מדינת ישראל מקדמת את האסון הלאומי הבא

בראיון נרחב, חושף המזכיר הצבאי לשעבר של ראש הממשלה, אלוף אבי גיל, פרטים מטרידים על התנהלות קבלת ההחלטות שהובילה לאסון ה-7 באוקטובר, וטוען כי הלקחים מהאירוע טרם הופקו והמחדלים לא נחקרו כראוי. גיל מדגיש כי ועדת חקירה תטיל אחריות על הדרג הביטחוני, וכי האזהרות וההצעות לפעולה שניתנו טרם המתקפה, כולל התרעות על פגיעה במוכנות צה"ל ועל שחיקת ההרתעה, הגיעו לראש הממשלה נתניהו בזמן אמת אך לא טופלו כראוי.

גיל מאשים כי המידע שנמסר למבקר המדינה ולציבור הוא חלקי, וכי סטנוגרמות של דיונים חשובים זויפו, מעשה פלילי שבוצע על ידי ראש הסגל דאז, צחי ברוורמן. הוא טוען כי נתניהו ידע על האיומים אך לא פעל כנדרש, וכי סירובו לכנס דיון משותף עם ראשי מערכות הביטחון, במקום להיפגש עמם בנפרד, היה שגיאה קריטית. גיל מוסיף כי נתניהו קיבל התרעות דרמטיות, כולל מראש השב"כ, אך לא פעל בהתאם, וכי טענתו שהיה פועל אחרת לו היה מתעורר בליל 7 באוקטובר חסרת בסיס לאור ההזדמנויות הרבות שניתנו לו קודם לכן.

הראיון מתייחס גם למשא ומתן לשחרור חטופים, כאשר גיל מציין כי ניתן היה להציל יותר חטופים, וכי לחצים פוליטיים, כמו מצד השר סמוטריץ', סיכלו עסקאות. הוא מבקר את נתניהו על ניסיונו ללכת בין הטיפות בין האינטרסים הלאומיים, הפוליטיים והאישיים, וטוען כי האחריות לכל, לטוב ולרע, מוטלת עליו. גיל מדגיש כי המידע הגיע ללשכת ראש הממשלה בזמן אמת, והבעיה הייתה בפרשנותו ובנפילה למלכודת שהציב חמאס.

בנוסף, גיל מתייחס לסערה סביב דברי ראש השב"כ, דוד זיני, על הפשיעה והנשק במגזר הבדואי, ומסכים כי כמות הנשק הבלתי חוקי עצומה ומהווה סיכון עתידי. הוא מבקר את הטיפול הכושל בנושא ואת כבילת ידי המשטרה. גיל מסכם כי הבעיה אינה בחוסר מידע, אלא בפרשנות, בהונאה וברשלנות, וכי ללא הפקת לקחים אמיתית, קיים סיכון לאסון נוסף, כפי שהודגם במחדל טיסת פליי דובאי.

המאמר מותח ביקורת על ההחלטה שלא לציין את יום הזיכרון הלאומי ב-7 באוקטובר עצמו, על הניסיון לקרוא למלחמה "מלחמת התקומה", ועל היעדר צפירה ואתר הנצחה רשמי. הוא מדגיש את חשיבות הזיכרון למניעת אסונות עתידיים, ומציין כי ראש הממשלה ורוב השרים לא הגיעו לאזכרות השבוע, למרות שהוצע לנתניהו לבקר בניר עוז מוקדם יותר.