האם התקשורת הערבית כשלה בהנעת הבוחרים?

ועדות התקשורת של המפלגות הערביות כשלו בהנעת הציבור הערבי לבחירות, ולא נרשמו קריאות ממוקדות לצעירים, נשים או מצביעים חדשים. אתר "הג'בהה" (החזית), למשל, מוצג כאתר רדום עם תכנים שמוצגים חודשים ללא עדכון, בניגוד לשימוש יעיל יותר שניתן לעשות בו על ידי חידוש יומי של התכנים. התגובות להערות המפורסמות באתר אינן נענות, מה שמעלה תהיות לגבי תיאום בין המפלגות והאם התוצאות הצפויות בבחירות גרמו לתחושת שאננות. הכותב טוען כי "הממשלה האכזרית" דוחפת את הציבור לנקום את כבודו בקלפי, וצופה שהרשימה המשותפת תזכה ביותר מ-10 מנדטים והרשימה המאוחדת ב-6, למרות טעויות והפרת הבטחות מצד הרשימה המאוחדת, כמו הסכמה לתנאים של "סקליבוביץ', סגן שר הפנים לשעבר", הכוללים קריאה לשירות אזרחי. הכותב, בן העדה הדרוזית, רואה בכך תוקפנות אישית, בנוסף להתנגדות לחוק גיוס חובה, הצבעה בעד מניעת איחוד משפחות, הכחשת מדיניות גזענית, הכרה ב"ישראל" כמדינת העם היהודי, והסכמה להעלאת שכר גנרלים, כל זאת לצד סירוב להגדיל תמיכה לנזקקים.

הכותב משיב לשאלה "מה עשו חברי הכנסת הערבים?" בטענה שהם פעלו רבות בכנסת ובוועדותיה, ואף עמדו בראשן. למרות שפעילותם החברתית מהווה 30% מהפעילות הפרלמנטרית, לעומת 10% ייצוג, והם נחשבים בין עשרת חברי הכנסת המובילים, הישגיהם אינם מודגשים. התקשורת הישראלית משמרת סטריאוטיפ לפיו חברי הכנסת הערבים מתמקדים רק בסוגיה הפלסטינית, בניגוד לנתונים המראים כי 85% מפעילותם מוקדשת לעניינים מקומיים. הכותב מוחה על כך שישראל מתנגדת להעתקת קבר יהודי בפריז, אך מונעת מהערבים לטפל בענייניהם. הוא מדגיש את רמת הגזענות הגואה בישראל, הכוללת האשמות נגד רופאים ואחיות, תקיפות נגד נהגי אוטובוס, ניסיונות למנוע שימוש בערבית, תכנון של פרופסור מאוניברסיטת בר-אילן לרצוח מאות ערבים, והתקפות פיזיות ואלימות נגד ערבים, כולל איומים בהריסת בתים. כל אלו, לטענתו, מחייבים יציאה המונית לקלפיות.