שלוש שנים ל-7 באוקטובר - שירי השכול הכואבים

שלוש שנים לאחר טבח ה-7 באוקטובר, הכאב על אובדן החטופים והנופלים עדיין עז. המאמר מתמקד בשיר "אבא חטוף" מאת הרב ליאור אנגלמן, המתאר את ייסורי האב שמת שעות ספורות לפני שחרור בנו משבי חמאס במבצע ארנון ביוני 2024. השיר, שבוצע על ידי חוה אלברשטיין, מבטא את תחושת הייאוש והשבר של הורים שאיבדו את ילדיהם. הכותבת מציינת כי השיר "דיבר מגרוני" והוא מפלח את הלב.

בנוסף, המאמר משווה את השיר "אבא חטוף" לשיר "בכל שנה בסתיו" של נעמי שמר, המבטא את כאבם של הורים שכולים על נפילת בנם גיורא במלחמת יום הכיפורים. שירה של שמר, שנכתב בעקבות מותם של הוריו הקרובים, מתאר את הצער האינסופי והגעגועים העזים, תוך אזכור נופלים נוספים כמו טוביה קושניר ויחיעם וייץ. הכותבת מציינת כי השיר של שמר, למרות מינוריות לכאורה, מבטא את הצער הקוסמי והטבע המתאבל, והלחן שלו ממחיש את עוצמת הגעגועים.

המאמר מתייחס גם לזעקת אם שכולה על מות בנה בלבנון מפגיעת רחפן, ומדגיש את הקושי להמשיך לחיות עם כאב אינסופי. הכותבת, שלומית טנא, עיתונאית לשעבר, מביעה את דעתה כי השירים הללו, על אף שהם עוסקים בכאב, אינם מביאים נחמה או הקלה, והזמן אינו מרפא את הפצעים העמוקים.