היא היתה "האדם האחרון שחיבר בין כולם". עכשיו האגדה איננה

רחל רבין, אשת חינוך וממייסדות קיבוץ מנרה, ואחותו הצעירה של ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין, נפטרה בגיל 101. זמן קצר לפני מותה יצא לאור ספר ביוגרפי על חייה, "רחל רבין", שנכתב על ידי נכדתה, מיה ולנטיין. הספר, שאת כתיבתו יזמה בתה של רחל, תרצה, מתאר את דמותה של רחל, שרבים ראו בה כמי שחיה בצילו של אחיה המפורסם. ולנטיין סיפרה כי סבתה הספיקה לקרוא את כתב היד של הספר, אף שלא הייתה צלולה לחלוטין, והביעה שמחה על שנכתב עליה.

רחל רבין, שנולדה ב-1925, הייתה אחותו היחידה של יצחק רבין. היא הייתה נשואה לרפי, אם לארבעה ילדים, ושימשה כנשיאת תנועת הנוער העובד, מזכירת קיבוץ מנרה והקימה את תיכון "הר וגיא". הספר מתאר את חייה, כולל התמודדותה עם בגידת בעלה, רפי, שהיה לה רומן עם אישה אחרת בקיבוץ, וכיצד היא בחרה להישאר נאמנה לו. הספר גם נוגע במערכת היחסים המורכבת שלה עם לאה רבין, אשתו של יצחק, וההבדלים ביניהן כ"קיבוצניקית" ו"עירניקית".

הנכדה מיה ולנטיין, שכתבה את הספר, תיארה את התהליך כאתגר גדול, שכלל גם חשיפת "כביסה מלוכלכת" מהמשפחה. היא ציינה כי הספר אינו מתייפייף ומשקף את מי שהייתה רחל באמת, וכי גם לאחר מותה, אנשים שהכירו אותה העריכו את הכנות שבו. הספר מציג את רחל כאישה חזקה, אידיאולוגית, שפעלה למען הקיבוץ והמדינה, אך גם כמי שהייתה קרובה לנכדיה והעריכה שיחות עומק.

רחל רבין הייתה פעילה בהנצחת מורשתו של אחיה, יצחק רבין, והייתה ערה לסכנה שנשקפה לו בשל ההסתה. היא אף כתבה מכתב למשורר חיים גורי ב-1995, בו הביעה דאגה עמוקה מהתבטאויות ילדים בחברון נגד יצחק ומהקריאות "בוגד" ו"רוצח" שהושמעו כלפיו. ולנטיין הדגישה כי סבתה, למרות שלא הייתה פטאליסטית, ניסתה לעשות כל שביכולתה למנוע את הרצח אך לא הצליחה. היא האמינה בערכים משותפים ובאחריות משותפת לבניית החברה והמדינה.

הספר, שיצא לאור בזמן מורכב למדינת ישראל, רלוונטי במיוחד כיום, כשיש פתיחות להשוות בין המחירים ששילמו דורות שונים. מיה ולנטיין מקווה למנף את הספר למפגשים חינוכיים ומוזיקליים. רחל רבין, שפונתה ממנרה בעקבות המלחמה, לא זכתה לראות את הספר המודפס. היא נפטרה בקבוצת כנרת, כשהיא מותירה אחריה מורשת של ציונות, חינוך ומאבק למען ערכים.