בחירות 2026: מבחן אמון מחודש לישראל אחרי 7 באוקטובר

שבועיים בלבד לפני הבחירות לכנסת ב-27 באוקטובר 2026, מקבלות הבחירות משמעות נוספת בשל התזמון עם יום השנה השלישי לטבח 7 באוקטובר 2023. יום זה, שהוגדר על ידי כלל הציבור בישראל כיום הקשה והארוך בתולדותיה, הפך למנוע המרכזי של החיים הפוליטיים והציבוריים, ועל כן גם של המערכה הבחירות. הציבור הישראלי, יהודים וערבים כאחד, ניצב בפני בחירות שבהן ישפיעו באופן מכריע ההשלכות המתמשכות של אירועי 7 באוקטובר, לרבות התחזקות מגמות ימין, התמקדות בביטחון המדינה על חשבון נושאי כלכלה וחברה, והצורך להוכיח הרתעה מול אויבים.

מפלגת השלטון מתכוונת לנצל את ההישגים הצבאיים בזירות השונות, כולל חיסולי בכירים של חיזבאללה ואיראן, כדי להציג עצמה כגורם המבטיח ביטחון. לעומתה, האופוזיציה, למרות חולשתה, תנסה להדגיש את הכישלון הביטחוני, לדרוש אחריות, ולהזכיר את התעלמות נתניהו מהתראות ביטחוניות מקדימות, כמו גם את עיכוב שחרור החטופים משיקולים קואליציוניים. איומים מצד שרים מהימין על נפילת הממשלה מוסיפים למורכבות.

הבחירות הללו אינן עוסקות בהבטחות כלכליות או חברתיות, אלא מהוות משאל עם על אירועי 7 באוקטובר, ששינו את פני ישראל. האירוע טלטל את התפיסות הביטחוניות והפוליטיות, והעמיק את הדיון על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בעוד הרוב בישראל סבור כי אין פתרון מדיני או דיפלומטי וכי יש לנהל את הסכסוך בכוח, מיעוט, הכולל מפלגות ערביות וקבוצות יהודיות קטנות, סבור כי היעדר פתרון הוא שורש הבעיה. הרוב הימני רואה בסכסוך מאבק קיומי, המבוסס על זכויות היסטוריות, ורואה בכישלון הסכמי אוסלו הוכחה לחוסר רצון פלסטיני לפתרון מדיני. כתוצאה מכך, המפה הפוליטית נוטה ימינה, ורבים חוששים מחזרה על אירועי 7 באוקטובר, הפעם מהגדה המערבית.

הגישה השנייה, הרואה בניהול הסכסוך פתרון זמני בלבד, מדגישה את ההשלכות ההומניטריות והפוליטיות של היעדר פתרון אסטרטגי. גישה זו טוענת כי 7 באוקטובר והמלחמה בעזה מוכיחים כי ניהול סכסוך, הסכמי שלום אזוריים או כל פתרון זמני ללא התייעצות עם הפלסטינים, מובילים בהכרח להתנגשויות חוזרות. לכן, פתרון שתי המדינות הוא האינטרס הישראלי העליון למניעת בידוד בינלאומי והתנגשויות חוזרות, וכן למניעת התחזקות גורמים קיצוניים פלסטינים.

ההשלכות של 7 באוקטובר לא פסחו גם על הפלסטינים, שחוו הרס עצום בעזה ובגדה המערבית. המלחמה, שהוגדרה כ"מלחמה פתוחה" ללא מסגרת זמן, גרמה לעשרות אלפי הרוגים, הרס תשתיות, וגלי עקירה. דיונים על פינוי או הגירה מרצון של תושבי עזה, לצד לחצים הומניטריים, כלכליים וביטחוניים, שינו באופן דרמטי את חיי התושבים. המצב ההומניטרי בעזה מורכב, בשל מצור ישראלי מתמשך, הגבלות כלכליות, ואף מדיניות של חמאס שהפנתה משאבים לפיתוח צבאי על חשבון הצרכים האזרחיים.

הטענה כי כל תושבי עזה שותפים למעשי חמאס וראויים לכל מה שקרה להם מתעלמת מהמציאות המורכבת בתוך הרצועה. שליטת חמאס האלימה, היעדר חלופה פוליטית, והמצב הכלכלי הקשה, מנעו התנגדות פנימית משמעותית. בנוסף, תחושתם של רבים כי ישראל היא הגורם המרכזי לסבלם, מכוונת את הכעס העממי כלפיה במקום כלפי חמאס.

לאור כל זאת, נראה שישראל, בהנהגת ממשלתה הנוכחית, מאמצת את "לוגיקת החומה מברזל" של זאב ז'בוטינסקי, המדגישה את הצורך בעליונות צבאית מכרעת מול הערבים, מתוך אמונה שלא ניתן להגיע להסכם מרצון. הבחירות הנוכחיות מתמקדות בנושאים צבאיים וביטחוניים, תוך התעלמות מפתרונות דיפלומטיים. ראש הממשלה נתניהו עשוי לנסות להשתמש במצב האזורי והבינלאומי כדי לדחות את הבחירות, או להשתמש באג'נדת הפחד מפני איראן והאזרחים הערבים כדי לגייס תמיכה. אזהרות מפני התקפות עוינות לפני הבחירות, המגיעות מגורמים בכירים, עשויות לשמש כתירוץ לפעולה צבאית.

מנגד, מפלגות האופוזיציה מנסות להתאחד ולהימנע מקרבות פנימיים, אך הן מפגינות "נאיביות פוליטית" מול תכסיסיו של נתניהו. הן חוששות לקבל תמיכה פומבית מהמפלגות הערביות, למרות חשיבותן להשגת רוב. חוסר ההבדלים המהותיים בין הקואליציה לאופוזיציה בנושאי מדיניות חוץ וביטחון, ממקד את הביקורת על נתניהו באופן ניהולו ובאחריותו לכישלונות 7 באוקטובר.

השאלה המרכזית היא האם הבחירות הללו יסגרו את הפצע שהחל ב-2023, או יחזקו את הכוחות שניהלו את המלחמה. עבור האופוזיציה, המבחן האמיתי יהיה ביכולתה לקבל החלטות גורליות לאחר הבחירות כדי למנוע קיפאון פוליטי.