"אני לא אצא מפה בחיים": משפחת עמית מן ז"ל חוזרת לשבת ההיא

שלוש שנים לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר, משפחתה של עמית מן ז"ל נזכרת ברגעיה האחרונים של בתם, פרמדיקית מד"א שנרצחה בקיבוץ בארי. אמה, רחל, ואחיותיה חביבה, מרי, רות וליאור, משחזרות את השבת הארורה, את גבורתה של עמית בטיפול בפצועים תחת אש, ואת הרגעים המצמררים שבהם הבינו שנפלה, את הכעס והגעגועים.

עמית, שהייתה בת 22 במותה, גילתה עניין ברפואה מגיל צעיר, עוד כשאביה היה חולה. לאחר מות אביה, החלה להתנדב במד"א כדרך להתמודד, והפכה לפרמדיקית מצטיינת. למרות שלא יכלה לשרת בצבא עקב מחלה, היא בחרה בשירות לאומי והגיעה לקיבוץ בארי כפרמדיקית כוננית. ב-7 באוקטובר, היא טיפלה בפצועים במשך שמונה שעות תחת אש, סירבה להתפנות כשהמצב סכנה, ואף עקפה מחבלים כדי להגיע למרפאה. היא נורתה ברגלה, הספיקה לחסום את הדימום אך נורתה למוות. הקלטתה האחרונה למוקד מד"א, בה נשמעת זעקתה "יורים בי, יורים בכולם", הפכה לסמל לזוועה.

במהלך השעות הקשות, עמית שמרה על קשר עם משפחתה, עדכנה אותם במצב, וביקשה מהם להיות חזקים. היא נלחמה להציל פצועים גם כשנגמר הציוד, ואף השתמשה בבגדים ליצירת חוסמי עורקים. שני פצועים ששרדו סיפרו כי סיועה הציל את חייהם. משפחתה מתארת אותה כ"אורה של הבית", מלאת חיים, כישרונות ואהבה, שחיה כל יום במלואו.

המשפחה מביעה זעם רב על הממשלה והעומד בראשה, ודורשת הקמת ועדת חקירה ממלכתית שתברר את כשלי האבטחה והצבא ב-7 באוקטובר. הם מאמינים כי ללא הפקת לקחים, אסון כזה עלול לחזור. חייה של עמית הפכו לפרויקט הנצחה, עם הנצחות רבות ברחבי הארץ, ומשפחתה ממשיכה לפעול להפצת אורה וסיפורה.

המשפחה מתמודדת עם כאב וגעגוע אינסופיים, ומציינת כי הזמן אינו מרפא את הפצעים. הם ממשיכים לחיות בשביל עמית, כפי שביקשה בצוואתה האחרונה. טלפון הנייד שלה, שהיה מלא בדמה, נקבר עמה אך הוצא לאחר התערבות רבנים, וחשף התכתבויות נוספות מהשעות האחרונות לחייה, כולל המסרון האחרון: "אני לא אצא מפה בחיים".