"הדימוי שעולה לי לתרבות הישראלית הוא לכלוכית, כשהמדינה בתפקיד האם החורגת"

גואל פינטו, מחבר הספר השלישי "סדר העניינים" ומגיש התוכנית "גם כן תרבות", משוחח על יצירתו החדשה העוסקת באב המתמודד עם מות בנו במלחמה. הגיבור, מר אבן, מסרב לפתוח את הדלת לאנשי הבשורה, מתבצר בביתו ובוחן מחדש את חייו, כולל מערכת יחסים רעילה עם בן זוגו, אהבתו לבנו שנפל, והתמודדותו עם אב מתעלל. פינטו מדגיש כי הספר אינו מתייחס למלחמה ספציפית או לאובדן יחיד, אלא נועד לדבר על כאבם של כל האבות, הילדים והמלחמות בעולם, ועל חוויית ה-7 באוקטובר.

פינטו, המגיש מזה תשע שנים את תוכנית התרבות "גם כן תרבות", מתאר כיצד המלחמה שינתה את פני התוכנית, והוא נאלץ לשלב דיווחים אקטואליים ואירועי השעה בשידוריו. הוא מתאר את המעמסה הרגשית הכרוכה בכך, ואת הצורך להתמודד עם כאב המרואיינים, תוך שהוא משתמש במנגנוני התמודדות כמו לקיחת נשימה ארוכה או שתיית וויסקי.

הוא מסביר את תפיסתו, שרכש עוד ככתב תרבות ב"הארץ", לפיה יש לסקר תרבות באופן אקטואלי וחברתי, תוך מעקב אחר תקציבים והתייחסות לאירועי השעה, גם בזמן אסונות לאומיים. פינטו מדגיש את חשיבות הסיקור של התרבות הערבית, ומציין כי תוכניתו תורמת לשינוי מציאות בתחום זה. הוא מתנגד לקיבעון תרבותי ולדעת הרוב, וטוען כי השידור הציבורי צריך לתת מענה גם לנושאים נישתיים ולקהלים שאינם בהכרח מעוניינים בתוכן פופולרי.

פינטו מתייחס גם לסוגיית הצנזורה העצמית בעולם התרבות בישראל, וטוען כי היא חמורה יותר מצנזורה חיצונית. הוא דן בראיון שעורר סערה עם הרב בני לאו, יו״ר ועדת פרס ספיר, ומגן על שאלותיו הנוקבות בנוגע להתמודדותו של לאו עם תכנים מסוימים כאיש דתי. פינטו מסכם במטפורה על יחסי המדינה לתרבות, אותה הוא מתאר כ"אם חורגת" המנצלת את התרבות אך אינה מעניקה לה תמיכה ראויה.