פנסיה? זה לא בשבילי: בנות 75 פלוס - ועובדות במשרה מלאה

אבין, מזכירה ומנחת חוג ספרותי ברעננה, עובדת במרכז יום לקשיש כבר 25 שנה, ומדגישה כי העבודה מעניקה לה ערך עצמי ובריאות, ומאפשרת לה להימנע מבדידות. שרון, מנהלת פעילויות פנאי לחולון, מצאה את הפרישה משעממת והחלה לעבוד שוב בגיל 72, תחילה כמורה ולאחר מכן בארגון טיולים לגיל השלישי, כשהיא מדגישה את הצורך באקשן ובתרומה.

היא מתנדבת גם בארגונים ירוקים ומאמינה כי המדינה צריכה לנצל את כוח העבודה של הפנסיונרים. כל השלוש מדגישות כי העבודה מעניקה להן תכלית, שומרת על בריאותן הפיזית והנפשית, ומאפשרת להן להמשיך להיות פעילות ומעורבות בחברה, בניגוד לתפיסה שפרישה היא סוף הדרך.

הן מתארות תגובות מעורבות מהסביבה, החל מחברות המציעות להן ליהנות מהחופש, דרך שאלות על הצורך בכסף, ועד הערכה על המשך תרומתן. כולן מסכימות כי גיל הפרישה אינו קו סיום אלא שער פתוח, וכי אין לתת לאף אחד להגדיר מתי יש להפסיק לעבוד. הן שואפות להמשיך לעבוד כל עוד הן מרגישות מסוגלות ורוצות בכך, תוך שמירה על אורח חיים בריא.