לחוקרים של היום ולהיסטוריונים של מחר יש בעיה

המעבר לתיעוד דיגיטלי, ובפרט שימוש נרחב בסמארטפונים, יוצר בעיה חמורה לשימור חומרים היסטוריים וחקירתיים עבור חוקרים והיסטוריונים עתידיים. בעוד שמסמכים פיזיים היוו מקור אמין ובר-השגה לתיעוד אירועים היסטוריים, התקשורת הדיגיטלית הנוכחית, הכוללת הודעות טקסט, מיילים ואפליקציות מסרים, מקשה מאוד על איסוף ושימור מידע זה.

הקשיים נובעים ממספר גורמים: ראשית, מכשירים רבים שייכים למשתמשים פרטיים, מה שמקשה על הגישה אליהם. שנית, היקף החומר הדיגיטלי עצום, מה שהופך את תהליך השימור והחיפוש בו למורכב ביותר. שלישית, קיימת בעיית הגנה על פרטיות, המגבילה את הגישה למידע אישי. בנוסף, קיימת סכנה שהחומר יימחק או יושמד, בין אם במכוון ובין אם כתוצאה מאובדן המכשיר או אי-תשלום עבור שירותי ענן.

הבעיה משפיעה לא רק על תיעוד ציבורי, אלא גם על חומרים אישיים כמו יומנים ומכתבים, שבעבר נשמרו בכתב יד. כיום, גם אלו עוברים למרחב הדיגיטלי, מה שמגביר את הסיכון לאיבודם לאחר פטירת הכותבים. חוקרים כמו לורה אליינה מאוניברסיטת נורת'ווסטרן מנסים למצוא פתרונות לשימור חומרים ממכשירים ניידים, אך התהליך מורכב ודורש שיתוף פעולה מצד בעלי התוכן, דבר שאינו מובטח.

בדיקה מהירה מעלה כי ארכיונים ברחבי העולם, כולל ארכיוני מדינה מובילים, מתקשים להתמודד עם הבעיה. הם מתמקדים בעיקר בדיגיטציה של חומר קיים ולא בשימור חומר דיגיטלי חדש. בישראל, מבקר המדינה התריע בעבר על אי-הפקדה של מיליוני רשומות אלקטרוניות בארכיון המדינה, אך הבעיה המרכזית כיום נותרה הסמארטפונים. נראה כי אין פתרון ממשי לבעיה זו, העלול לפגוע קשות ביכולתנו להבין את ההיסטוריה שלנו וללמוד ממנה.