הבריחה מאחריות מנוגדת למסורת היהודית
הרב דוד סתיו דן בפרשת השבוע בשאלת קבלת האחריות המנהיגותית, תוך שימוש בסיפור אדם הראשון. הוא מסביר כי תשובתו של אדם הראשון לאלוהים, "האישה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל", חסרה קבלת אחריות אישית. סתיו משווה בין שאול המלך, שהודח על שלא קיבל אחריות, לבין דוד המלך, שזכה להמשכיות מלכותו בזכות הבעת חרטה. המסורת היהודית מדגישה את חשיבות קבלת האחריות, החרטה והקבלה לעתיד.
הידיעה ב-5 שורות · תקציר של baba
- הרב דוד סתיו דן בפרשת השבוע בשאלת קבלת האחריות המנהיגותית.
- הוא משתמש בסיפור אדם הראשון כדי להמחיש כיצד חוסר קבלת אחריות נתפס ככפירה בעיקר.
- תשובתו של אדם הראשון לאלוהים "האישה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל" חסרה אחריות אישית.
- ההבדל בין שאול המלך, שהודח על שלא קיבל אחריות, לדוד המלך, שקיבל אחריות על חטאיו.
- קבלת אחריות, חרטה וקבלה לעתיד הם מרכיבים מרכזיים במסורת היהודית.
הרב דוד סתיו, בטורו לפרשת השבוע, דן בשאלת קבלת האחריות המנהיגותית, נוכח הציפייה הציבורית שמי שאחראי למחדלים יתייצב ויודה בחטא. הוא משתמש בסיפור בריאת האדם מפרשת בראשית כדי להמחיש את הנושא. כאשר אלוהים שואל את אדם הראשון מדוע אכל מפרי עץ הדעת, תשובתו של אדם היא "האישה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל". תשובה זו, על אף שהיא עובדתית, חסרה קבלת אחריות אישית, והפרשנים ראו בה כפירה בעיקר.
סתיו מסביר כי חוסר קבלת אחריות הוא מה שמבדיל את האדם מבעלי החיים, וכי הכרת החטא והתוודות עליו הם מרכיבים יסוד בתשובה, כפי שבא לידי ביטוי ביום הכיפורים. הוא משווה בין דמויותיהם של שאול המלך ודוד המלך. שאול, שלא קיבל אחריות על כישלונו במלחמת עמלק, הודח, בעוד דוד, למרות חטאיו, קיבל אחריות באומרו "חטאתי להשם" ונשאר על כס המלוכה. ההבדל המהותי, לדבריו, הוא ששאול האשים אחרים, בעוד דוד הודה בחטאו.
ההיגיון מאחורי קבלת אחריות, לפי סתיו, הוא שרק מי שמודה בטעותו יכול להפיק ממנה לקחים ולתקן. הוא מציין כי גם יהודה קיבל את זרע המלוכה בזכות שהודה במעשיו עם תמר. המסקנה היא שסיפור אדם הראשון אינו פרט אזוטרי, אלא ציר מרכזי במסורת היהודית, המדגיש את חשיבות קבלת האחריות, החרטה והקבלה לעתיד.