פרשת בראשית: מדוע נברא האדם פעמיים?

פרקי הבריאה בתורה מציגים שתי גרסאות שונות לבריאת האדם, דבר שסיקרן פרשנים לאורך הדורות. בעוד שבבראשית פרק א' מתואר האדם כנברא בצלם אלוהים, זכר ונקבה יחד, בפרק ב' מתואר האדם כנוצר מעפר ונפח בו ה' נשמת חיים, וחוה נוצרה לאחר מכן.

גישות שונות ניסו ליישב את הסתירה לכאורה. חוקרי ביקורת המקרא ראו בכך עדות לחיבור טקסטים ממקורות שונים. גישות מסורתיות יותר טענו כי פרק א' מתאר את הבריאה הכללית ופרק ב' מתמקד ביחסים, או כי הסיפור הראשון מייצג את מידת הדין והשני את מידת הרחמים.

הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק, בחיבורו "איש האמונה הבודד", הציע פרשנות ייחודית לפיה אין מדובר בשתי מסורות, אלא בשתי "שניות האדם", שתי דמויות יסוד המייצגות פנים שונות בטבע האנושי. האדם הראשון, "איש ההדר", מייצג את הפן האינטלקטואלי, היוצר והשליטה בעולם, ושאלתו היא "כיצד פועל העולם?". האדם השני, "איש האמונה", מייצג את הפן הקיומי, הענווה והחיפוש אחר משמעות, ושאלתו היא "מדוע נברא העולם?".

לפי סולובייצ'יק, האדם המאמין המודרני נדרש לשלב את שני הפנים הללו. עליו לכבוש את העולם ולבנות חברה (איש ההדר), אך גם לעסוק בדילמות קיומיות וליצור קהילה המבוססת על קשר עמוק (איש האמונה). המתח בין שני הפנים הללו הוא פנימי ומהותי לאדם, והסכנה היא בקרע הנובע מניסיון לכבוש את האמונה באמצעות התבונה בלבד או מהתנתקות מהעולם המעשי. יש לתת מקום לשני פניה של הבריאה בנפש ובמעשיו של האדם.