כמה דברים שצריך לדעת לפני ששוב מקשיבים לתחושות הבטן

המאמר דן בתופעת "תחושת הבטן" או אינטואיציה, ומסביר כיצד היא נוצרת ועד כמה ניתן לסמוך עליה. ד"ר ליאת יקיר, ביולוגית וחוקרת את הביולוגיה של הרגשות, מסבירה כי החלטות אינן מתקבלות רק על ידי השכל, אלא מושפעות באופן משמעותי מפעילות מערכת העצבים בגוף, הכוללת כ-135 מיליארד תאי עצב, מתוכם כ-90 מיליארד במוח.

לדברי ד"ר יקיר, תחושות הבטן קשורות לאופן פעולת מערכת העצבים כולה, אשר סורקת באופן תמידי את הסביבה לאיתור מסרים של איום וביטחון. 95% מהתקשורת הבין-אישית היא לא מילולית, וכוללת מראות, קולות, הבעות פנים וצלילים. גם הבעת פנים מינורית יכולה לעורר תחושת איום ולהפעיל את מערכת הסטרס, מה שמוביל לתגובות שונות כמו קפיאה, תוקפנות או ניסיון לרצות. לעומת זאת, תחושת ביטחון יכולה לגרום לנו להרגיש בנוח עם אדם זר, לעיתים בשל דמיון למשהו מוכר, כמו ישראלים בחו"ל הנוטים להרגיש בנוח עם ישראלים אחרים.

המאמר מציין כי תגובות אלו נובעות מ"טריגרים" אישיים ומזיכרון מערכת העצבים. לעיתים, אנו מבינים את הסיבה לתחושותינו רק בדיעבד, כאשר החלק הרציונלי במוח מספק הצדקה בדיעבד לפעולותינו. בנוסף, מוצג הקשר בין המיקרוביום (אוכלוסיית החיידקים במעיים) למערכת העצבים, דרך "מוח המעיים", מערכת עצבים עצמאית עם כ-500 מיליון נוירונים, המקיימת קשר רציף עם המוח דרך עצבים והורמונים.

ד"ר יקיר מדגישה כי מטרת מערכת העצבים היא למנוע מאיתנו לחוות כאב כדי לשרוד, ולכן המוח נוטה להתמקד בשלילי פי שלושה עד שישה. במקרים של טראומה, האינטואיציה עלולה להוביל לפסילת הזדמנויות או אנשים, מתוך רצון להימנע מכאב חוזר. גם טראומות שעברו הורים יכולות להשפיע על דפוסי קבלת החלטות של ילדיהם. כדי להתגבר על כך, יש לעבד חוויות רגשיות שליליות ולעבוד עם החלק הרציונלי, תוך שאילת שאלות כמו "למה אני חושב/ת ככה?" ו"מאיפה זה בא?". לבסוף, מודגשת החשיבות של הפחתת סטרס בעת קבלת החלטות, שכן לחץ כרוני פוגע ביכולת החשיבה הרציונלית.