נתניהו מציג: "ימין אמיתי" מול "פולין", האסטרטגיה לבחירות

קמפיין הבחירות של בנימין נתניהו השיק סרטון תעמולה תחת הכותרת "או ימין או פלסטין", הקורא להצביע ל"ימין האמיתי", הליכוד. המסר מכוון נגד מפלגות ימין חדשות, כמו זו של הגנרל עופר וינטר, שנתניהו טוען כי יצטרפו ליצחק (בוגי) הרצוג, וכן נגד מפלגות ימין אחרות. בליכוד שוררת דאגה מקמפיין "לו הייתי שר הביטחון, 7 באוקטובר לא היה קורה" של איתמר בן גביר.

נתניהו הכריז בתחילת הקמפיין כי לא יפרוש מהחיים הפוליטיים גם אם לא יצליח להרכיב את הממשלה הבאה, והצהיר כי יחזור לראשותה לאחר סבב בחירות נוסף. השלטון על המסר "או ימין או פלסטין" נועד לפנות לקהל הימני בישראל, המתנגד ברובו להקמת מדינה פלסטינית. האסטרטגיה נועדה לפלג את החברה הישראלית, לנצל את האופי המסורתי או הדתי של רוב הציבור, לרכוב על גל התחושה של סכנה קיומית מאז אוקטובר 2023, ולמנוע כל פתרון מדיני או התנתקות, שנתפסים כסכנה קיומית למדינת ישראל כמדינה יהודית.

נתניהו נחשב לפוליטיקאי מתוחכם בקמפיינים, כפי שהודגם בבחירות 1996 מול שמעון פרס, שם השתמש במסרים קצרים כמו "פרס יחלק את ירושלים" ו"ביבי הכי טוב ליהודים". כיום, הוא מנסה לבנות חומות מול האופוזיציה, מתוך רצון לשמר את כוחו ולהימנע מהקמת מדינה פלסטינית. הוא חושש מהתפתחויות מדיניות בינלאומיות, שעלולות להוביל להטלת מציאות חדשה על ישראל, כולל לחצים אמריקאים ואירופאיים, ואף סנקציות, ללא פתרון מדיני הכולל מדינה פלסטינית.

במקביל, נתניהו מזהה את חולשתה הפוליטית של האופוזיציה כהזדמנות עבורו, במיוחד לאור התוכניות האמריקאיות לסיום המלחמה בעזה, הכוללות "פתיחת אופק למדינה פלסטינית".

המתח בין נתניהו לאיתמר בן גביר עשוי להעיד על ניסיון להרחיק אותו מהקואליציה העתידית, במיוחד אם תתגבש ממשלת אחדות לאומית. ההערכות הן שבן גביר מודע לירידה בפופולריותו ומנסה לגייס קולות. הקרע הפנימי בגוש הימין, בין הליכוד למפלגות כמו זו של וינטר, מחריף, כאשר הליכוד מאשים את וינטר בתמיכה ב"שמאל" בעקיפין. נתניהו ממשיך להמר על הקהל הימני, ורואה בעצמו הגורם היחיד המסוגל לאחד את מפלגות הימין והחרדים. הוא רואה במעבר מהובלה ברורה של האופוזיציה לאי-שוויון במערכת בחירות הנוכחית, כהישג אישי שלו.

נתניהו מנסה לשדר מסר של יציבות ועקביות לבסיס התמיכה שלו, תוך שהוא דוחק שלא לפתוח במלחמת ירושה פנימית אם לא יצליח בבחירות. ההצלחה של הקמפיין "או ימין או פלסטין" אינה מובטחת, אך היא משקפת את האסטרטגיה של נתניהו להבטחת ממשלת אחדות לאומית. האפשרות של ממשלת אחדות לאומית, שאינה כוללת מפלגות ערביות או "קיצוניים" (יהודים), נראית סבירה יותר מממשלה צרה. הסיכויים של הקואליציה הנוכחית להישאר בשלטון נמוכים, והדבר תלוי במידת ההצבעה של המגזר הערבי. נתניהו שואף להישאר בתפקידו, גם אם ברוטציה, במסגרת ממשלת אחדות לאומית.

המאבק הפנימי בגוש הימין מחריף, כאשר מפלגות מתחרות על אותה בסיס תמיכה. סוגיית פלסטין חוזרת למרכז הבמה הפוליטית, כאשר נתניהו פועל למנוע הקמת מדינה פלסטינית, תוך שהוא מתמודד עם לחצים בינלאומיים, שינויים במדיניות האמריקאית, והאפשרות להטלת סנקציות או פתרון בינלאומי מחייב להקמת מדינה פלסטינית. המצב בעזה והכישלון של 7 באוקטובר ממשיכים להעיב על התמונה הפוליטית.