הלקח החשוב ביותר מ-7 באוקטובר

שלוש שנים לאחר אירועי ה-7 באוקטובר, צבא ההגנה לישראל (צה"ל) מיישם שינויים נרחבים בתפיסת הביטחון, בהיערכות המבצעית ובבניין הכוח, הכוללים הגדלת כוחות, עתודות, מודיעין ויכולות אש, ותרגילים ממוקדים לתרחישי הפתעה. עם זאת, המבחן האמיתי לשינויים אלו יהיה ביכולת הצבא לזהות בזמן אמת, להגיב במהירות ולהתמודד עם הפתעות עתידיות, ולא רק למנוע אותן. הרמטכ"ל אייל זמיר מוביל גישה חדשה, לפיה יש להיות מסוגלים להילחם גם כאשר מתרחשת הפתעה, בניגוד לתפיסה הקודמת שהתבססה על התרעה, מכשול ועליונות טכנולוגית, והוכחה כבלתי מספקת ב-7 באוקטובר.

בגזרת עזה, צה"ל שינה את תפיסתו מהגנת הגבול להחזקת שטח מעבר לו, כאשר כ-64% מהרצועה נמצאים בשליטתו, במטרה למנוע התבססות מחודשת של חמאס. בגזרת לבנון, נוצר מרחב ביטחון של כעשרה קילומטרים, והפעילות נועדה להרחיק את האיום ולאפשר מרחב הגנה קדמי מעבר לגבול. בסוריה, נבנה מרחב ביטחון עמוק יותר של כ-15 קילומטרים, לנוכח האיום המתפתח. ביהודה ושומרון, הפעילות התמקדה בפירוק תשתיות טרור ומניעת בנייתן מחדש, תוך הגדלת היקף הכוחות והקמת מפקדת אוגדה נוספת.

השינויים בכל הגזרות משקפים את הרעיון המרכזי: לייצר מרחב פעולה שיאפשר זיהוי, עצירה ותגובה לאיום לפני הגעתו ליישובים. עם זאת, הגדלת העומק והשטח המוחזק דורשת יותר כוחות, עתודות ומשאבים, מה שיוצר מתח עם שחיקת כוח האדם והמחסור בו. גם בבניין הכוח חלו שינויים משמעותיים, כולל הקמת מסגרות חדשות, תוספת גדודים, הרחבת יכולות איסוף ואש, והגדלת מספר אנשי המילואים. שירות החובה הוארך ל-32 חודשים.

השינויים הללו נובעים מההבנה שצה"ל שלפני 7 באוקטובר לא היה בנוי למלחמה רב-זירתית ואיומי טרור על העורף. התהליך הנוכחי הוא בנייה מחדש של הצבא, אך טרם הושלם. הלקח המרכזי הוא הצורך להימנע מלהתאהב בתפיסות קיימות, ולהישאר ביקורתיים כלפי השינויים, שכן יעילותם תיבחן רק במבחן ההפתעה הבא, כאשר המערכת כולה תידרש להבין ולהגיב במהירות למציאות משתנה.