הזעם על יינון מגל יחלוף, הבמה שלו - תישאר

הפרשן ינון מגל, המשמש כטאלנט ראשי בערוץ 14 ומשדר ברדיו 103, ספג ביקורת חריפה על דבריו האחרונים בתוכנית הרדיו שלו. מגל תקף בחריפות את החתומים על הספר "בנימין נתניהו מר הפקרה - מורשתו של נוטש החטופים", ביניהם שורדי שבי ומשפחות שכולות, וכינה אותם "אנשים מתועבים". בין המוזכרים בשמו נכללו עפרי ביבס, אחותו של שורד השבי ירדן ביבס, שרעייתו וילדיו נרצחו בשבי; איל אשל, שאביו איבד את בתו רוני שנרצחה; ועינב צנגאוקר, אמו של שורד השבי מתן. התבטאויות אלו מצטרפות למתקפות קודמות של מגל על מפגינים נגד הרפורמה המשפטית ועל משפחות חטופים לאחר ה-7 באוקטובר, אותן כינה "קמפיין לטובת חמאס".

המאמר דן בשאלה האם הזעם הציבורי על דברי מגל יוביל לשינוי, ומגיע למסקנה העצובה כי סביר שלא יקרה דבר. מגל צפוי להמשיך לשדר ולתקוף, וערוצי השידור ימשיכו לספק לו במה. קיימים גורמים שיכולים לפעול נגדו, אך סבירות פעולתם נחרצת נמוכה. הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, הרגולטור של ערוץ 14 ורדיו 103, יכולה להטיל סנקציות כספיות על גופי השידור, אך הליכים אלו ממושכים ובמקרים קודמים הסתיימו לרוב בנזיפה בלבד. גם איום בחרם מפרסמים מצד חברות מסחריות יכול להפעיל לחץ, אך הדבר תלוי במפרסמים בעלי מצפון ובציבור נחוש. שותפו לשידור של מגל, בן כספית, נושא גם הוא באחריות מסוימת, שכן שידוריו לצד מגל מעניקים לו לגיטימציה.

במקרה של ערוץ 14, המצב מורכב יותר. מגל הוא עוגן הרייטינג המרכזי של הערוץ, והערוץ נתמך כספית על ידי בעליו, יצחק מירלשוילי, מסיבות אידיאולוגיות, מה שהופך חרמות מפרסמים וסנקציות כספיות לפחות אפקטיביות. הערוץ נהנה בעבר מהטבות כספיות משמעותיות בשל הגדרתו כערוץ זעיר. המאמר מציע כי הפתרון האפקטיבי ביותר, אף אם לא ריאלי, הוא התעלמות ציבורית מהתבטאויותיו של מגל, שכן השנאה אליו מזינה אותו לא פחות מהערצה, והתעלמות תפחית את כוחו.