רשות התחרות אישרה - וניו-מד עדיין מבטלת: מה קורה בעסקת הגז של 6.7 מיליארד דולר?

רשות התחרות הסירה את רוב הסתייגויותיה מעסקת גז משמעותית בין חברות ניו-מד ורציו, המחזיקות ב-60% ממאגר לוויתן, לבין חברת דליה אנרגיה. העסקה, המוערכת ב-6.7 מיליארד דולר, כוללת אספקת גז לדליה החל משנת 2030 למשך 20 שנה, עבור שתי תחנות כוח חדשות שדליה מקימה. למרות אישור הרשות, ניו-מד ורציו הודיעו בספטמבר על ביטול ההסכם, בטענה שתנאים מתלים, כולל אישורי מימון והליך רגולטורי, חרגו מלוחות הזמנים. דליה, לעומת זאת, טוענת שהעסקה עדיין בתוקף, שכן התנאים הושלמו, בעוד ניו-מד מחזיקה בעמדה שהביטול נכנס לתוקף.

הוויכוח המשפטי הנוכחי מתמקד בשאלה האם לניו-מד ורציו הייתה זכות תקפה לבטל את החוזה בספטמבר. העסקה המקורית כללה אספקת גז בהיקף של כ-1.3 עד 1.7 BCM בשנה, במחיר מוערך של 4.7 דולר ליחידת חום, עם הצמדה לתעריף החשמל. הגז מיועד לשתי תחנות כוח חדשות של דליה, בהשקעה של כ-10 מיליארד שקל, שיגדילו את כושר ייצור החשמל בכ-1,700 מגה-וואט. חוזה גז ארוך טווח הוא קריטי למימון פרויקטים מסוג זה.

רשות התחרות, שהייתה מכשול מרכזי, הסירה את התנגדותה לאחר שבחנה את מבנה העסקה. הסתייגויות קודמות נגעו לתקופת החוזה הארוכה, למנגנון "קח או שלם" ולאפשרות של דליה למכור חלק מהגז לצד שלישי. הרשות אישרה את המבנה המרכזי, תוך שמירה על אפשרות לבחינה חוזרת של נושא המכירה לצד שלישי.

הסוגיה הכלכלית נובעת מהתפתחויות בשוק הגז, כולל הרחבת יכולת הייצוא למצרים והעלייה בכמויות המחייבות בהסכם המצרי. אם שוק היצוא מציע תנאים עתידיים טובים יותר, חוזה מקומי ארוך טווח עשוי להפוך לפחות אטרקטיבי עבור ניו-מד. מצד שני, העסקה עם דליה משתלבת במבנה ההתחייבויות של ניו-מד לשוק המקומי, והיא חשובה גם למדינה בשל תרומתה למשק החשמל.

ההשלכות המעשיות עבור דליה הן משמעותיות, שכן היא זקוקה למקור גז יציב עבור התחנות החדשות. האפשרויות העומדות בפני הצדדים כוללות הגעה להסכמה מחודשת, אולי עם התאמות, או העברת המחלוקת לבית המשפט. בינתיים, דליה ממשיכה בקידום התחנות והמימון שלהן, בעוד ניו-מד ורציו צריכות להחליט על הקצאת הגז העתידי שלהן.