שלוש שנים אחרי טבח ה-7 באוקטובר: ההישגים והכשלונות

שלוש שנים לאחר טבח ה-7 באוקטובר, ישראל נמצאת במצב מורכב של הישגים לצד כשלונות מתמשכים, כאשר הזהות הלאומית והחברתית עברה שינוי עמוק. למרות פגיעה קשה בכוחו הצבאי של חמאס, הארגון עדיין לא פורק מנשקו ונותר השחקן הפלסטיני הדומיננטי ברצועת עזה. חזון ההגירה מעזה, שקיבל תמיכה ראשונית מדונלד טראמפ, רחוק מלהתממש, כאשר רוב היוצאים מהרצועה שבו אליה. יו"ר מפלגת "עמך ישראל" עופר וינטר מאשים את ממשלת נתניהו בחוסר אפקטיביות בנושא זה.

במקביל, מערכת הביטחון ביהודה ושומרון נערכת לתרחישים דמויי 7 באוקטובר, למרות פעילות התקפית שמצמצמת את הטרור. בעולם, נרצחו בשנת 2025 עשרים יהודים בארבע מתקפות אנטישמיות, הנתון הקטלני ביותר מזה שלושה עשורים, והסיכון לפגיעה בישראלים ויהודים בחו"ל עלה. הוועדה הפלסטינית הטכנוקרטית (NCAG) אימצה סמל הכולל את הנשר והדגל הפלסטיני, מה שמעורר חשש בימין הישראלי מפני הקמת מדינה פלסטינית.

הישג משמעותי אחד הוא השבת כלל החטופים, חיים וחללים, לישראל, כאשר רס"ל רן גווילי ז"ל היה האחרון שהוחזר ב-26 בינואר 2026. מבחינה צבאית, צה"ל שולט בכ-63% משטח רצועת עזה, הקים מוצבים חדשים ופיתח תפיסת הגנה קדמית. ישראל מחזיקה גם באזור ביטחוני בלבנון בשטח המוערך בכ-6% מהמדינה. יכולת הסחיטה האזורית של איראן נשחקה, למרות המשך ניסיונות הפגיעה במכליות במצר הורמוז.

באזור חבל תקומה, האוכלוסייה גדלה בכ-5,000 תושבים לעומת ערב המלחמה, ושיעורי החזרה ליישובים עומדים על יותר מ-90%. שינוי חברתי בולט הוא ניסיונות לאחות את הקרעים הפנימיים, כאשר ניצולי שבי כמו בר קופרשטיין ומשפחות שכולות כמו איריס חיים, אמו של יותם חיים ז"ל, קוראות לאחדות וסליחה. תשעה ניצולי 7 באוקטובר ובני משפחות שכולות, משני צדי המפה הפוליטית, נכנסים לפוליטיקה במטרה לאחות את הקרעים.

לסיכום, למרות שהחטופים בבית, גבולות ההגנה הורחקו ואויבים נחלשו, חמאס עדיין קיים, האיום ביו״ש מטריד, והאנטישמיות בעולם נותרה ברמות חריגות. המאזן של 7 באוקטובר אינו נמדד רק בניצחון או הפסד, אלא בשאלה איזו מדינה וחברה ישראל תבחר להיות לאחר היום ששינה אותה.