"אנחנו במלחמה": סיפורו של אל״מ אסף חממי ז״ל, המפקד שנפל כשהגן על נירים | שלוש שנים לטבח 7 באוקטובר

אל״מ אסף חממי, מפקד החטיבה הדרומית, היה בין הראשונים שהבינו את חומרת מתקפת הטרור ב־7 באוקטובר 2023. הוא לא נשאר במפקדה, אלא יצא יחד עם שני לוחמי החפ״ק שלו, תומר אחימס וקיריל ברודסקי ז״ל, לעבר קיבוץ נירים כדי להילחם במחבלים. השלושה נהרגו בקרב, וגופותיהם נחטפו לרצועת עזה. רק בנובמבר 2025, יותר משנתיים לאחר מכן, הושבה גופתו של חממי לישראל והוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שאול.

חממי, בן 40 בנופלו, היה מפקד מסור שראה באחריותו על יישובי העוטף מחויבות אישית. הוא שירת בצה״ל למעלה משני עשורים, התקדם בשורת תפקידי פיקוד בחיל הרגלים ובחטיבת גבעתי, ופיקד על גדוד צבר, בסיס האימונים של חטיבת הקומנדו וחטיבת הנגב. לצד הקריירה הצבאית, היה אב לשלושה ילדים, בן זוג, בן ואח.

בשעות הראשונות של 7 באוקטובר, כשהמציאות הייתה מבולבלת וקשה, חממי הבין שמדובר במלחמה ולא באירוע ביטחוני נקודתי. הוא בחר לצאת לשטח, אל המקום שבו הסכנה הייתה הגדולה ביותר, מתוך תפיסת פיקוד של דוגמה אישית. הוא חתר למגע מול המחבלים באזור נירים, יחד עם אחימס וברודסקי, בניסיון לבלום את התקדמותם ולהגן על הקיבוץ ותושביו.

לאחר נפילתם, החל מסע ארוך וכואב עבור משפחת חממי, שנאלצה להתמודד עם אי־ודאות לגבי גורלו ועם מאבק להשבת גופתו. ביולי 2024 חולצו גופותיהם של אחימס וברודסקי והושבו לישראל, אך גופתו של חממי נותרה ברצועת עזה עוד חודשים ארוכים. המשפחה המשיכה במאבק להשבתו, מתוך הבנה שהחובה כלפיו לא הסתיימה עם נפילתו.

סיפורו של אסף חממי הפך לסמל למנהיגות, אומץ ואחריות. הקריאה "תהיו חממי" הפכה לביטוי המייצג ערכים של דוגמה אישית ונכונות להיות שם עבור אחרים גם במחיר כבד. מורשתו היא לא רק בדרך נפילתו, אלא בדרך שבה חי, פיקד והוביל מלפנים, תוך שהוא מקדיש את חייו להגנת המדינה.