העיניים שלא עצמו: אנדרטת התצפיתניות שמביטה אל המקום שבו הכול השתנה | שלוש שנים לטבח 7 באוקטובר

על גבעה סמוך לנחל עוז, מול רצועת עזה, הוקמה אנדרטת תצפיתניות לזכר החיילות שנפלו ב-7 באוקטובר. האנדרטה, הממוקמת בנקודת התצפית עליה שמרו, נועדה להמחיש את גודל האחריות שהוטלה על כתפי החיילות הצעירות, שחלקן נרצחו וחלקן נחטפו. לאורך הדרך לאנדרטה מוצגות דמויותיהן של התצפיתניות, לצד שמותיהן וסיפורן האישי, המזכירים את חלומותיהן ותוכניותיהן לעתיד שנגדעו.

האנדרטה ממוקמת בלב הגזרה שעליה שמרו התצפיתניות, ומאפשרת למבקרים להבין את הקרבה בין הגבול, היישובים והמרחב האזרחי. התצפיתניות, בנות 18 עד 20, עקבו אחר המרחב שמעבר לגדר, זיהו שינויים קטנים והעבירו התרעות, כאשר עבורן הגבול היה "העולם כולו". בבוקר 7 באוקטובר, הן היו עדות למתקפה בזמן אמת, דיווחו על חדירת מחבלים ופריצות בגדר, והמשיכו במשימתן גם כשהקרב התקרב אל המחנה עצמו והפך את החמ״ל למלכודת.

תחקירים לאחר המתקפה הצביעו על פערים במוכנות המחנה לפשיטה רחבה. מתוך התופת בנחל עוז נחטפו שבע תצפיתניות, אחת מהן, נועה מרציאנו, נרצחה בשבי. אורי מגידיש חולצה בפעולה, וחמש נוספות נשארו בשבי חודשים ארוכים. סיפורן של המשפחות המשיך במאבק להשבת החטופות ובהנצחת הנופלות.

בקיץ 2024 החלה בניית האנדרטה כאתר הנצחה, המשלב אבן זיכרון עם כלניות אדומות המסמלות חיים שנגדעו ורצון לפרוח מחדש. האנדרטה נועדה לחבר בין הזיכרון האישי ללאומי, ולאפשר למבקרים להבין את גודל המשימה אל מול גילן הצעיר של החיילות. היא מזכירה את תפקידן המרכזי בדיווח על סימני אזהרה שקדמו למתקפה, אך גם מדגישה את היותן בנות, אחיות וחברות שחייהן נגדעו.